וואי... טוב לי.
זאת אומרת יכול להיות יותר טוב אבל טוב לי.
בתקופה האחרונה פשוט היה לי רע ומגעיל. הרגשתי כל כך מיותר פה. כאילו אני הולך ברחוב ואף אחד לא ישים לב אם יקרה לי משהו.
מי שקרא את הפוסט האחרון יודע שעשיתי צעד ענק בחיים שלי ועברתי לגור בעיר אחרת. משיקולים משפחתיים בעיקר. בהתחלה היה מצוין, קיבלו אותי מדהים בבי"ס, בכדורסל היה נהדר ועל הנייר העניין היה אמור להיחתם כהצלחה מוחלטת!
אבל אז באה הנפילה, הסבירו לי שאני לא אוכל לשחק בנבחרת התיכון בגלל שלא עברתי בזמן, וכך גם באגודה. כלומר הכדורסל בבי"ס אבוד ואני צריך לחכות חצי שנה בשביל להתחיל לשחק (אגב גם הכדורסל היה שיקול רציני במעבר שלי) העניינים עם ההורים (הגרושים) התחילו להתחמם. בנוסף בנאדם שאמור להיות הכי קרוב אליי התגלה כבנאדם שאני לא יכול לדבר איתו וזה אבסורד שהציק לי מאד ובכלל הכל יחד גרם לי להיכנס לבעסה עצבנית. הדיכאון הזה שהרגשתי פתאם היה קשה יותר מהדיכאון שגרם לי לעבור לגור עם אבא, כי המצב הוא אותו מצב אבל כבר אחרי שניסיתי לשדרג אותו! זה בככל שבר אותי...
אבל עכשיו... ניראה שהכל מסתדר. אבא סידר את העניין עם הכרטיס באגודה כך שאני אוכל לשחק, ההורים נרגעו אבל ידוע לי שזה השקט שלפני הסערה, ופתאם... התחלתי לחשוב שוב על ****... אנחנו פשוט נפשות תאומות וכל פעם שאני מדבר איתה אני מבין את זה מחדש. אנחנו גם ממש אותו דבר מבחינת האישיות וגם משלימים אחד את השניה וזה דבר די נדיר.
בקיצור... קורים הרבה דברים טובים בזמן האחרון. ואם בכל זאת נדחוף פה קצת פוליטיקה אז חברה תנו לשיר קצת:
ס-ו-ה-א א-ל-מ-נ-ה ! ! ! השרמוטה אולי שרה איתי יחד אבל לא אכפת לי שהיא אלמנה ויש לה איזה מיליארד דולר עכשיו. הויברטור הערבי הזה עזב אותנו בשעה טובה.. נכון, הוא התלוצץ הרבה עם רופאיו עד שהשתחרר מהעולם אבל שורה תחתונה - המאדפקר מת!! האיש שכל כך הרבה דם של יהודים נמצא לו על היידים סוף סוף הלך, ועוד איךך!! בכאבים, במחלות, בסטלבט כי כולם צחקו עליו שאישתו דופקת אותו... והכי חשוב שהוא זכה להלוויה מאופקת, שקטה ומכובדת. עכשיו אני רוצה שתבינו למה אני כל כך מעריך את שרון. רה"מ שלנו הגיב על העניין שכל היום בו התקיימה הלוויתו של הראיס אבו-זיבי הטלוויזיה הישראלית העבירה שידורים ישירים ושוטפים מכל מהלך ההלוויה.
הוא אמר שעם נורמלי לא היה מקדיש יום שלם של שידורים לבנאדם כזה. מאז היטלר לא קם אדם שהיה אחראי למותו של כל כך הרבה יהודים ובארץ לא מפסיקים לשדר את הלוויתו.
מה אני אגיד לכם... צודק!
בהרצליה, העיר שבה אני גר עכשיו, לאף אחד זה לא הזיז. אני הגעתי ביום חמישי ההוא עם סוכריות לבי"ס וזרקתי על אנשים. הם בכלל לא עשו את הקישור. ברמות, בבת-ים, עיר המולדת שלי, הדלקנו רימוני עשן ביום שחיסלו את יאסין וביום שחיסלו רנטיסי. צהלנו משמחה על החשבון שנסגר וזה לא משנה עכשיו אם זה בגלל שאנחנו שמאל או ימין. העניין הוא השראנו לפחות שמזיז לנו שקורה משהו. אבל בהרצליה כולם נשארנו אדישים כמובן שלא כולם ככה אבל בגדול זה ממש לא מפריע להם. כמו שפיגוע בת"א או בירושלים לא יזיז. הבועה הזאת שהם חיים בה מוציאה אותי מדעתי. איך הם יכולים להיות אדישים כל כך ? זאת אומרת לא ביקשתי שיעניין אותם הרעב בסודן, ולא שזה לא צריך לעניין אתם, רק ביקשתי שתתבאסו קצת שאתם שומעים שיהודים מתו.
אולי לא אכפת להם כי הם בכלל שחכו שהם עצמם יהודים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
