היו'ש כולם :D
אני ממש מצטערת שלקח לי הרבה זמן לכתוב את פרק 5 פשוט הייתי מאוד עסוקה ועמוסה בזמן האחרון, מקווה שתאהבו ולא לשכוח להגיב על הסיפור והעיצוב החדש! :)
*תזכורת - התקרבתי על קצות האצבעות לכיוון הדלת, לא האמנתי על עצמי באותו רגע שהייתי מסוגלת לעשות את זה 'תחזרי לחדר מטומטמת, זה יכול להיות גנב' אמרתי לעצמי, אבל כשהגעתי לדלת זה לא היה גנב, זה היה תומר והוא היה שיכור ומסריח מאלכוהול.
תומר הלך כמה צעדים ואז מעד ונשען על השולחן שהיה בסלון, יכולתי לראות שהוא היה מבולבל, אפילו אני הייתי מבולבלת וקצת נבוכה, בחיים שלי לא ראיתי בן אדם במצב כזה ולא ידעתי מה לעשות, איך לעזור לו ובכלל, תומר לא נראה כמו אחד כזה שיוצא לבלות ולהשתכר.
אחרי דקה, כשהקצתי ממחשבותיי רצתי לדלת הכניסה ונעלתי אותה ואז התקרבתי לאט לתומר, "אתה.. אתה בסדר" לחשתי, "לא.. לא יודע" הוא לחש בהיסוס.
"בוא שב" אמרתי לו ועזרתי לו לשבת על הספה "אני אלך להכין לך קפה, אני חושבת שזה יעזור", "אז כנראה ראית יותר מידי סרטים או טלנובלות או מה שזה לא יהיה" הוא אמר, "מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבלת, "זה לא באמת עוזר, פשוט תביאי לי בבקשה כדור וכוס מים מהארון במטבח", "בסדר" לחשתי במבוכה, הרגשתי די טיפשה באותו רגע 'אני צריכה לראות פחות סדרות בויוה' אמרתי בליבי.
התיישבתי ליד תומר והבאתי לו את הכדור וכוס המים ולא הפסקתי להסתכל עליו, הוא היה כל כך יפה ואפילו כשהיה שיכור ועייף הוא נראה חמוד ומושך כל כך, הרגשתי שאני רוצה לחבק אותו ולהגיד לו שיהיה בסדר אבל מצד שני כעסתי עליו כי הוא השתכר.
"אתה מרגיש יותר טוב?" שאלתי אותו כשסיים, "כן, תודה" הוא אמר וחייך אליי, אבל יכולתי לשמוע בקולו את הבלבול מהשכרות.
"תגידי" הוא אמר, "פעם אמרו לך שאת מאוד יפה, וגם העיניים הכחולות שלך מדהימות".
"תודה" אמרתי מסמיקה, "אבל אתה בטח סתם אומר, אתה שיכור", "ואת יודעת מה אומרים" הוא שאל, "מה?" שאלתי בהיסוס, "ששיכורים תמיד אומרים את האמת" הוא ענה ואז בלי שציפיתי לזה, הוא התקרב אליי ונישק אותי על שפתיי.
התרגשתי כל כך, נסחפתי איתו לנשיקה המתוקה הזאת, הנשיקה הראשונה שלי, צמרמורות עברו לי בכל הגוף כמו חשמל, אך לפתע הבנתי שאני חייבת להפסיק, הבנתי שהוא שיכור ואני מנצלת את זה, לא משנה כמה בתוכי אני רוצה את זה.
"מה קרה?" הוא שאל כשהתנתקתי ממנו בבת אחת, "אתה שיכור, אני לא יכולה לנצל אותך ככה, אני רוצה את זה אבל לא ככה, למרות שאני כמעט בטוחה שלא תזכור מזה שום דבר מחר".
שנינו שתקנו, כל כך רציתי שהוא יגיד משהו, אבל הוא שתק כמו דג ואני הייתי חייבת לסיים את המצב המביך הזה "אני חושבת שכדאי שתלך לישון, בטח כואב לך הראש" אמרתי וליוויתי אותו לחדרו כשהוא נתמך בי, היה לו קשה ללכת לבד הוא היה מסוחרר.
השכבתי אותו במיטתו, כיסיתי אותי בשמיכה ופניתי לכיוון הדלת "תישארי, בבקשה, לפחות עד שאני אירדם, אני מפחד ששוב יכאב לי הראש" הוא ביקש בקול מתחנן שאני לא יכולתי לעמוד בפניו.
התעוררתי בבוקר מקרני השמש שנכנסו לחדר של ליאן.
נזכרתי במה שקרה בלילה והכל נראה לי כמו חלום רחוק ומתוק, הנשיקה ועוד עם תומר שנדלקתי עליו בשנייה הראשונה שראיתי אותו.
עצמתי עיניים וניסיתי להיזכר בחלום ובנשיקה, התהפכתי לצדה השני של המיטה ופקחתי את עיניי, רציתי להעיר את ליאן, אבל לא ליאן שכבה לידי במיטה זה היה תומר.
קפצתי בבת אחת מהמיטה, הסתכלתי מסביבי וראיתי שאני בחדר של תומר, הבנתי שזה לא היה חלום ושכנראה נרדמתי אתמול בחדר של תומר ושכחתי לחזור לחדר של ליאן.
'שיט, מה אם ליאן התעוררה וראתה שאני לא לידה במיטה, והכי גרוע אם היא ראתה אותי ישנה יחד עם אחיה במיטה' אמרתי בליבי לחוצה.
יצאתי מחדרו של תומר על קצות האצבעות, כדי לא להעיר אותו ורצתי לחדרה של ליאן, פתחתי את הדלת בעדינות, ולמזלי ליאן עוד ישנה, קפצתי למיטה והתחלתי לדגדג אותה כדי שתתעורר "כמה זמן את כבר ערה?" היא שאלה אותי מצחקקת, "רק עכשיו קמתי" עניתי בחיוך מזויף, "אה יופי לא היית צריכה לחכות לבד עד שאני אתעורר, טוב בואי נלך לאכול" היא אמרה, "איכס יא מסריחולה, קודם לצחצח שיניים" אמרתי וזרקתי עליה כרית, והיא עלי חזרה וככה המשכנו עד שכאבה לנו הבטן, לא רק מצחוק.. גם מרעב..
"הקורנפלקס הזה ממש טעים! אני אבקש מההורים שלי שיקנו כזה" אמרתי בזמן שהוספתי עוד קורנפלקס לקערה, "האמת שאני שונאת אותם, הם של אח שלי הוא חולה עליהם ושלי נגמרו" אמרה לי ליאן ועל פניה הבעה נגעלת "אני לא מבינה אתכם?! איך אתם יכולים לאכול כל כך הרבה מהזבל הזה" היא הוסיפה.
"איזה זבל?" נשמע לפתע קולו של תומר שנכנס למטבח, "הקורנפלקס הזה, שניכם חולים עליו.. איך אפשר?!" היא ענתה ותומר הסתכל עליי.
מיד השפלתי את מבטי לקערה והמשכתי לאכול בשקט, התביישתי להסתכל על תומר, הייתי יותר מידי נבוכה בגלל מה שקרה אתמול ולא הייתי בטוחה אם הוא זוכר או לא.
"אז כנראה יש לנו טעם טוב" הוא אמר לליאן בקול ציני וקטע את מחשבותיי, הוא נשמע לי די רגיל, לא נבוך ממה שקרה אתמול, כאילו זה לא קרה בכלל 'כנראה צדקתי והוא באמת שכח את הכל' אמרתי בליבי בעצב.
כשחזרתי הביתה התיישבתי מול המחשב לראות אם קיבלתי הודעות חדשות, וראיתי שרינת שלחה לי הודעה.
רינת:"מילו'ששש?"
אני:"היי רינת =] מה קורה?"
רינת:"הכל טוב מותקק מה איתך?"
אני:"הכל מצויןןןןןןןן :)"
רינת:"חחח משו מיוחד??"
אני:"את לא תאמיני למה שיש לי לספר לך..."
רינת:"מהההההה נו דבריייי!"
סיפרתי לרינת את כל מה שקרה אצל ליאן ועל תומר, היא לא האמינה למה שקרה לי, היא הייתה כל כך שמחה בשבילי, אבל גם מבואסת בגלל שידענו שתומר שכח הכל.
אני:"רינתו'ש חכי דקה מישהו רוצה להוסיף אותי".
רינת:"טובבב :P"
הסתכלתי על הודעת האישור וראיתי שכתוב [email protected] 'מי זה תומר, אוי רגע, לא א-י-ן מצב!' אמרתי לעצמי.
רינת:"נו מיזה???"
אני:"רינת OMG זה תומררררררררררררר!!!!!!!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
