היו'ש כולם :]
אני ממש ממש מצטערת שלקח לי הרבה זמן לעדכן פשוט היו לי כמה שבועות עמוסים!!
איזה נחמד עברתי את ה-1000 כניסות D: תודה לכל מי שנכנס ומגיב :]
ולעוד דבר קטן, מישהי חושבת שאני כתבתי עליה דברים בבלוג כלשהו, אז רק תמסרו לה שזה לא נכון כי הבלוג היחיד שיש לי זה הבלוג הזה ובאמת כמו שהיא אמרה אף פעם לא מאוחר מידי לבקש סליחה.
*תזכורת - הסתכלתי על הודעת האישור וראיתי שכתוב [email protected] 'מי זה תומר, אוי רגע, לא א-י-ן מצב!' אמרתי לעצמי.
רינת:"נו מיזה???"
אני:"רינת OMG זה תומררררררררררררר!!!!!!!"
אני:"רינת מה לעשות?!"
רינת:"נו תאשרי אותו יא סתומה!!"
אני:"מה לאשר אותו?! רינת אם הוא זוכר הלך עליי!!!"
רינת:"נו מה אכפת לך אולי הוא גם נדלק עלייך :P"
חזרתי לחלון הבקשה ולחצתי אשר.
חלון ההודעות שלי ושל תומר נפתח, ידיי רעדו וליבי פעם במהירות, חיפשתי את המילים הנכונות לרשום אבל כל פעם התחרטתי מחדש.
לפתע ראיתי 'תומר כותב/ת הודעה' והרגשתי הקלה שהוא החליט להתחיל את השיחה.
תומר:"מילי?"
אני:"כן.. מי זה?"
תומר:"תומר.. אח של ליאן"
כעת הייתי בטוחה שזה אותו התומר שממנו חששתי וליבי שוב התחיל לפעום בחוזקה.
אני:"אה.. היי :]"
תומר:"הי.. אמ.. רק רציתי להגיד תודה"
אני:"תודה על מה?"
תומר:"את יודעת על זה שעזרת לי אותו יום שהייתי שיכור.."
הרגשתי שאני רוצה להתאבד, הוא זכר את מה שקרה, את זה שעזרתי לו, את הנשיקה, אבל הייתי חייבת להיות בטוחה בכך, לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לכתוב.
אני:"אתה זוכר את כל מה שקרה? פשוט הייתי בטוחה ששכחת הכל כי היית ממש שיכור"
תומר הפסיק לכתוב, למשך דקה שנראתה לי כמו חמש, מה שגרם לי להילחץ עוד יותר.
תומר:"אני באמת שכחתי הכל.. אני רק זוכר במעורפל שאת עזרת לי"
אני:"אה" אמרתי בהקלה ועצב
תומר:"למה קרה משהו? עשיתי משהו?"
השאלה שלו גרמה לי למחנק בגרון, כל כך רציתי להגיד לו שהתנשקנו, אבל לא הייתי מסוגלת לעשות את זה, הייתי בטוחה שהוא יחשוב שניצלתי אותו כשהיה שיכור.
אני:"לא קרה כלום"
תומר:"אה.. בכל מקרה רציתי לבקש ממך לא לספר לליאן בכלל על מה שקרה אותו לילה, אף אחד לא צריך לדעת על זה"
אני:"אוקי אל תדאג"
תומר:"טוב אני צריך ללמוד לבגרות.. ביי.."
אני:"ביי"
סגרתי את המסנג'ר בעצבנות והתחלתי לשים שירים בשיא הווליום.
דמעה ניתזה על לחיי ואחריה עוד אחת ועוד אחת, בחיים שלי לא הרגשתי ככה, בחיים שלי לא הרגשתי כל כך עצובה בגלל מישהו.
לא הבנתי איך זה ייתכן שאני מכירה מישהו בקושי יומיים ואני בוכה בגללו כמו מטורפת.
לפתע דלת חדרי נפתחה ומיהרתי לנגב את דמעותי.
"מילי את נורמלית?! מה זה צריך להיות את שמה מוזיקה בכזה ווליום" שמעתי את קולה הזועף של אימי, "אני סוגרת תעזבי אותי, לכי מפה!" אמרתי לה בכעס.
למחרת בשעה הראשונה בבית הספר היה לנו שיעור דרמה.
כולם התיישבו בכסאות במעגל והמורה התחילה לדבר "בוקר טוב תלמידים, היום אני רוצה שנעשה כמה תרגילי אלתור, אני אתן לכם מצב ואתם תאלתרו, מי מתנדב להתחיל?".
כל האצבעות בכיתה הורמו, חוץ משלי, הייתי שקועה בשיחה שלי ושל תומר אתמול, בקושי הקשבתי למשהו.
"מילי בגלל שאת מצביעה כל כך יפה תתחילי את" אמרה המורה בציניות, "ליאן תצטרפי אליה, הסיטואציה שלכם היא: ליאן לך היה חבר ומילי, החברה הכי טובה שלך, גנבה לך אותו".
שתינו עמדנו במרכז הכיתה ומכיוון שליאן לא אמרה כלום אני התחלתי לדבר.
"היי ליאן" אמרתי בהיסוס, "איך יש לך בושה לדבר אלי בכלל, בוגדת!" אמרה ליאן שנכנסה לתפקיד מיד, "ליאן אני ממש מצטערת לא התכוונתי לעשות את זה, זה פשוט קרה" גמגמתי, "פשוט קרה, את גנבת לחברה הכי טובה שלך את החבר שלך, אני לא מאמינה עלייך פשוט" היא אמרה לי בטון מאיים, לרגע הרגשתי שהיא גילתה את מה שקרה עם תומר והיא כועסת עליי.
לאחר כמה דקות של צעקות אחת על השנייה וויכוחים היא אמרה לי:"איך יכולת להתנשק עם החבר שלי?!", "יואו, ביג דיל, אפשר לחשוב, התנשקתי עם אח שלך" פלטתי.
כולם הסתכלו עליי, "עם אח שלי?" אמרה ליאן מבולבלת, ואני התחלתי להאדים כי קלטתי איזה שטות פלטתי.
זהו.. לא לשכוח להגיב ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
