האהבות של הכאב

לכתוב... נראה לי בתור משהו כ"כ טבעי שהוא פשוט מתחיל ומסרב להיגמר......... אז אני ינסה לכתוב את עצמי.... 

 קצת רקע על עצמי, גדלתי בצפון ואני עדיין גרה בצפון למרות שאהבתי למוזיקה גוררת אותי אל המרכז ולא שאני לא אוהבת את המרכז פשוט הבית שלי הוא בצפון, עשיתי צבא מלא וממש עוד מעט אני כבר מתחילה ללמוד, את ה"טיול" המדובר לא עשיתי, גם לא משך אותי כ"כ, זה יגיע בשלב יותר מאוחר בחיים שלי. אז את אהבתי האינסופית למוזיקה כבר ציינתי, אהבה קיצונית אבל מספקת לרוב. המוזיקה יודעת לתת הרבה, לפתוח את הלב, את הרגש, לגעת באיברים הפנימיים, לצבוט, ללטף, להכאיב... זה מה שיפה בה היא משתנה היא אינסופית- כמו אהבה. אני רואה באהבה ובמוזיקה בתור מימדים מקבילים, הם גם תמיד השתלבו אצלי ביחד האהבות שלי היו קשורות למוזיקה והמוזיקה אצלי קשורה לאהבות...

אז עכשיו אני מרגישה שאני בתקופה שמתחילים בה החיים, מתחילה להתנהל ולהתנהג בצורה שונה ממה שהייתי רגילה עד עכשיו אני מרגישה שדלתות חדשות נפתחות לפניי, רק צריך לדעת איזו דלת לפתוח ואיזו דלת לסגור.

התחלה...?