מועדון סימני השאלה

זה מן דבר כזה זמני כדי להתנתק מהכל

חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון

והאושר המאוד זמני הזה שמשאיר אותך ב"האיי"

זה משהו זמני,

ואחרי עליה גבוהה,

צפוייה התרסקות קשה.

אפשר לדמות את זה להרבה מאוד דברים בחיים.

זה אולי אפילו קצת כמו אלכוהול, ש"פותר" לך את הצרות, או לפחות מדחיק אותן,

אבל אז אחר כך, כש"המסיבה נגמרת" נשארת בודד, שיכור.

ובדיוק כמו באלכוהול, התמכרתי להרגשה הזאת, של ה"האי" הזמני, של ההרגשה ש"הכל מושלם"

אני יודעת שכשאני יחזור אני עלולה ליפול חזק,

ובגלל זה אני מודעת לזה שזה דבר זמני.

אבל שום דבר לא ישנה את העובדה שטוב לי, גם אם זה משהו זמני.

פתאום אני קולטת את ההבדל המדהים בין חברים אמיתיים ל"חבר'ה".

"חבר'ה", אפשר למצא בכל מקום, חבר'ה מתחלפים, חבר'ה הם סתם החברים שכייף לצחוק איתם וזה..

חברים האמיתיים, הם האלה שתמיד יהיו שם כשתצטרך אותם, חברים הם אלה שיאהבו אותך בגלל מי שאתה.

אני כל כך מעריכה את כל מה שהם עושים בשבילי,

שהם תמיד שם כשאני צריכה כתף להישען עליה,

שהם תמיד שם כשאני צריכה שיצחיקו אותי, ויעודדו אותי,

שהם תמיד שם גם כשטוב, וגם כשרע.

אני כל כך מעריכה את זה, שהם פשוט תמיד שם.

סליחה אם מה שאני אומרת לא בדיוק נשמע הגיוני,

פשוט זרקתי את כל הרגשות על הבלוג.

"אל תחפש רחוק
תישאר קרוב
כי ככה זה
לאהוב את עצמך
לא מול המראה
תיכנס לתוך
כן זה יכול
להאיר אותך

תסתכל לה בעיניים
תינשך את השפתיים
עד שזה יכאב לך קצת
בתוך תוכך היא מחכה
שתקפוץ לתוך המים
ותפתח את העיניים
עד שזה ישרוף לך קצת
בתוך תוכך תדע

בוא, בוא ותעזור
לשפוך טיפה של אור
לתוך החור
החשוך הזה
רק אל, אל תיסע רחוק
לא אל תעזוב
כי ככה זה לאהוב אותך"

הייתי כל כך צריכה את זה

הדס