דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל:
הקדמה:עליות לא"י בשנים 1920-1881
עליה ראשונה-1881-1903
עליה שניה 1904-1914
גורמים לעליה:
1. אנטישמיות-במזרח אירופה פורצים שני פוגרומים קשים: סופות בנגב(1881) וקישינוב (1920)הפוגעים קשה ביהודים. המאפיין את שני הפוגרומים היא העובדה שהממשלה הייתה יוזמת, משתתפת ומארגנת של הפוגרומים(מדינה ממשלתית)
כתוצאה מכן- היהודים מבינים כי חייהם ברוסיה אינם בטוחים ואין מי שיגן עליהם לכן הם קמים ועוזבים.
2. התעוררות לאומית- ברחבי רוסיה קמות אגודות ציוניות שמטיפות לעליה לארץ ישראל , להתישב בה ולבנות בנין הבית הלאומי יהודי. בין האגודת הייתה קבוצה שנקאת ביל"ו(בית יעקוב לכו ונלכה)שבחרה לא רק להטיף עליה אלה לשמש דוגמא ולעלות לארץ בעצמה.
כתוצאה מכן- יהודים רבים רואים בביל"ו דוגמא ובוחרים לעלות לא"י ולהשתתף בבנין הבית הלאומי.
3. קריאתם של אישים ציוניים מא"י- קריאתו של ויתקין(1905) מורה ומחנך בכפר תבור ששולח קראיה ליהודי רוסיה ובקראיה יוצא נגד האדישות של היהודים שלא עושים מספיק למען עצמם, נגד דרכו המדינית של הרצל שלא הניבה תוצאות ומבקש מצעירים שאוהבים את העם ואת הארץ לעלות לא"י ולקחת חלק בבניית הבית היהודי.
כתוצאה מכן- צעירים רבים נענים לקריאתו של ויתקין, רואים בה אתגר ועולים לא"י כדי להשתתף בבניית הבית הלאומי.
מאפייני העולים:
מגיעות לארץ שתי קבוצות של עולים עיקריות:
קבוצה אחת- בעלי משפחות(ממזרח אירופה), מסורתיים שומרי מצוות, בעלי מעמד בינוני-שהגיעו לארץ עם הון קטן -חסרי ידע בחקלאות.
קבוצה שניה- צעירים, רווקים ואידיאליסטים(מגיעים ממזרח אירופה), חילוניים, חסרי מקצוע- חסרי ידע בחקלאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
