בחדר שלי אני לבד, כי הוא פרטי, אבל אני לבד

אני צריכה לסמוך על הצוות בהוסטל ועל הצוות בדיור מוגן

אני צריכה להתרגל להיות לבד כשקשה לי ואני רוצה את הבת שלי שלא נמצאת איתי תמיד, אלא רק פעם בשבוע לזמן קצר שנותן לי המון, רוצה איזשהו קשר שייתן לי תקווה ועתיד ותוכן לחיים

אני רוצה את אבא שלי שקבור עכשיו באדמה

אני רוצה בטחון

ואני חושבת חיובי

אני רוצה חדר פרטי, אבל עם חברים, לארח ולצחוק ולחיות

אולי אני לא היחידה שמרגישה ככה כי כך בנוי העולם וזה לא צודק, אבל ככה זה

אז אני בוכה ומרגישה בשבילי ובשביל כולם ומקווה לטוב

אני אומרת לעצמי לא לאבד תקווה ומקווה שזה עובד אחרת אני בצרות

אז לכל הבודדים שם, אתם לא לבד, אני שם בשבילכם ואתם שם אולי חשים או לא חשים את אותו הדבר

לי זה לא משנה, אני רוצה להיות שם וכאן עבור כל מי שצריך

                                                      לילה טוב.

                                                       רוני

נסעתי היום  באוטובוס ופתאום היה שיר של עופרה חזה, שעכשיו נמצאת בשמיים. לפני שבוע וחצי גם אבא שלי הצטרף אליה. כל מי שגדלתי על ברכיו או לפחות חלקם, הולכים לעולמם פתאום ולנו לא נותר אלא לקבל את הבשורה המרה ולבכות על מר גורלנו.

לא הייתי קרובה אל אבא שלי, היו אפילו רגעים ששנאתי אותו, והוא אותי

אני מנסה לזכור אותו בצורה הטובה, הוא עשה מה שהבין, והותיר אותי נכה בנפשי וגם חלק מאחיי

איך מתמודדים עם מערכת יחסים שכזאת

חשבתי וקיויתי שאולי עם הזמן ועם הגיל תבוא גם ההבנה והסליחה ההדדית, אך לשווא. אבי הלך לעולמו והותיר את יחסינו כפי שהם

אבא, עכשיו אתה בשמיים ושומר עלינו ועל אמא במיוחד, וגם אנחנו דואגים לה ועושים כל שביכולתנו

אנא חכה לי בגן עדן כדי שלפחות שם יפתרו בעיותינו ויבוא מזור לצרות ולכאבים שהיו

למדתי הרבה על האחים שלי, חלק מהדברים הייתי מעדיפה שלא לדעת

ב 30 לנובמבר יגיע היום ה29 (כמעט 30 שיוצא בשבת) למותך

רציתי שתדע, שאני סולחת לך וגם לאמא על הכל ואני מקווה שאתה מבין וסולח גם כן

שמור עלינו מלמעלה

                                                 אוהבת, בתך

לסנאית גדולה, שלום!

 אני מקווה שאת קוראת או שייצא לך לקרוא מה שאני כותבת

בסופהשבוע האחרון הייתי עם ההורים שלי וזה היה סיוט ולא כזה שאפשר לפתור בכוס קפה ולהרגע, אלא ממש סיוט

אני חיה בבית שיש בו צעקות ברמות בלתי נסבלות ועם איומים ושבירת חפצים, קרו לי מקרים שהייתי צריכה להתמודד עם אח שגנב ממני כסף, אנחנו משפחה לא מאוחדת ולא מגובשת בכלל

האוירה בבית היא לחוצה ולא משנה כמה מנסים לעזור, הכל נשאר אותו דבר וזאת פשוט עובדה

ניסיתי יותר מכמה פעמים לדבר עם ההורים וזה לא עוזר. אבא שלי נמצא במצב של תרדמת מיום חמישי האחרון ואנחנו עוזרים לאמא שכמעט כל משפט שני שלה זה עצבנות, למי שמכיר מרוקאיות, זה מתבטא במין שיר שאומר שהיא כועסת

אנחנו בית שטופל ואולי גם ימשיך להיות מטופל בלשכת הרווחה

המצב של הכעס והעצבים והלחץ הוא לא רק עם ההורים. זה עם כל מי שנמצא בבית

בקיצור, אנחנו משפחה עם חיים באמת קשים, משפחה במצוקה ואי אפשר לפתור את זה כי אמא שלי לא מבינה אפילו כשרוצים לעזור לה, אין הכרת תודה, אין חיוך, רק עצבים

בנוסף, אני חייבת להם את הנכות הנפשית שלי וקשה לחיות במצב כזה, יש כל מיני דילמות ואין תמיד למי לפנות וזה קשה ומלחיץ.

לא כל דבר אפשר לפתור עם כוס קפה. לפעמים צריך להתנתק, עם כל כמה שזה כואב