במשך תקופה זה היה בעליות ומורדות, אבל בהדרגה כל כך איטית, שאני לא יכולה להצביע באיזה יום החלה ההתדרדרות, או באיזה חודש או שנה,
אבל זה קרה.
ואחד האנשים הכי יקרים לי כבר כמעט ולא איתי.
היא איתי אבל כמעט ואיננה.
היא עדיין רואה, אך לא מביטה - רק בוהה.
היא עדיין אוהבת, כך לפחות אומרת, כשהיא זוכרת.
למרות כל ההזייה הזו, היא עדיין אמא שלי.
שנים של ריבים בתקופה הכי סוערת בחיים של שתינו, בתקופה של גיל ההתבגרות שלי,
ואפשר להגיד שעברנו את הכל ביחד, אבל לא חשבתי שזה יסתיים ככה.
אולי זה מוקדם מדיי לדבר ככה, אבל ככה אני מרגישה.
תמיד אמרת שרצית שנהיה חברות, ואני מצטערת שאף פעם לא כיוונתי לזה, ולא נתתי לזה לקרות, כי הייתי כל כך טיפשה,
אולי בגלל זה קוראים לזה גיל הטיפשעשרה.
ועכשיו, כשאני ממש רוצה, כבר לא ממש אפשר.
את אחד האנשים הכי חזקים שהכרתי,
ואני גאה להגיד שאת אמא שלי.
אני מצטערת על הכל אמא,
ואני אוהבת אותך,
ואני יודעת שאת יודעת את זה, כמו שאני יודעת היום שאת אוהבת אותי,
אני מנסה לכפר על הכל עכשיו, אולי זה קצת מאוחר מדיי,
אבל אני מנסה באמת כמה שאפשר.
And please, Mammy...
know that I will always be
proud to have known you
proud that you were mine
Proud in everything...
And I promise you this, Mammy,
In everything I do,
I'll always be myself,
mammy.. and I always will be true..
love you forever.
love you forever.
mam.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
