קצת נמאס לי .
להכנס למרחק ס"מ בינינו , ככה קרובים .
ואז להתרחק ולחשוב עד כמה זה היה כיף , בידיעה שזה רק רגע אחד ,
ושיש עוד המון להילחם כדי להשיג יותר מזה .
צריך נורא להתאמץ בשביל דבר כזה ?
השאלה , אם זה שווה את זה ?
אני רק יודעת ,
שמתי שאני לידו , כ"כ טוב לי .
אני מרגישה בעננים, כמעט הכי מאושרת בעולם .
אהיה המאושרת בעולם , אם אהיה איתו .
אולי אתם חושבים שאני עוד מאוהבת ,
אבל שמתאהבים במישהו ?
מתאהבים במשהו מאוד בולט אצלו , ואני לא מתכוונת לחיצוניות .
לאופי.
ואם אהבתי את המבטים , והביישנות שלו , אז אהבתי את זה .
אני לא מאוהבת כמו כל אחד מכם ,
אני מאוהבת במשהו משלי , וככה כל אחד מכם.
בחלק גדול ממנו , וכל פעם שהוא מראה את זה יותר ויותר , אני נמשכת לכיוון שלו .
ובגלל זה , האהבה זה דבר ענקי.