Crazy Girl with a Crazy LOVE.

לא חשבתי שהשנה תיעלם כל כך מהר.

ויש מצבים שאני חושבת,"לעבור מהשנה הזאת? אין מצב".

אני מרגישה נאמנת כל כך לשנה המדהימה הזאת.

כל הרגעים שחשובים לי בעיקר, נמצאים בשנה הזאת.

אני לא רוצה שייבוא מחר. שהיום הזה יישאר.

אבל חבל שזה לא תלוי בי.

היו לי רגעים כל כך מדהימים שלא תאמינו עד כמה.

הרגעים שעשו לי את ההרגשה הכי טובה בעולם הזה.

רגעים שנתנו לי חשק לברוח, ולשכוח מהעבר.

להאמין שלמרות כל מה שקרה פעם,

יש דבר כזה שנקרא עתיד.

מי היה מאמין שפעם, הרגשתי לא שייכת, והאמנתי שצריך להמשיך הלאה מכאן.

ונשארתי, למרות הכל.

האמתי , אני מרגישה לאט לאט יותר ויותר, שכדאי לי לוותר.

לוותר על הסיכוי הקטן לאהבה הזאת, כיוון של להפסיק להאמין שזה יכול להתאפשר.

זהו, הוא יודע.

רבאק, הוא יודע!

זה יצא ממני, רבנו, רבנו על כל כך הרבה שטויות,

בסוף ? זה התפרץ.

ומשם, הוא ברח.

הוא פחדן, לא אוהב אותי.

בסדר, שורדים.לא?

רק חבל, שמה שכל כך שווה ת'רגע, כל כך,

בוזבז על הודעה, ולא פנים מול פנים.

בלי לחשוב, "תום, את בטוחה שאת עושה את זה? אני כל כך גאה בך!".

די, נמאס לי.

לא יכולתי לחכות עם זה יותר.

ומרוב שאני פחדנית, ובסוף, המשפט שלי נסגר ב " זה היה בצחוק, חה חה חה ".

אני מרגישה נופלת, לתהום, ועכשיו ? אני מנסה לצאת משם, מנסה, אבל כנראה לא מצליחה.

מה הכי כואב לדעת?

אני לעולם לא אהיה אחת מאלה שהוא יחשוב עליהן, כל כך יחשוב עליהן.

לא אהיה, חלק ממנו. ממה שהיה.

וכל מה שהיה בינינו? המבטים?

לא יחזרו לעולם.

כי אני והוא זה שומדבר. לא יהיה.

איך הוא יהיה עם כלומניקית כמוני ?

ואני, המטומטמת, חשבתי שהוא ראה את הצד הזה,

הצד הכל כך מדהים הזה.

צד, שאף אחד, לא ראה, מעולם,

 זה היה רק חיוך מזויף. כנראה שבאמת הצלחתי לעבוד עליכם.