Not Like You

אז בוקר אור לכולם:]

כולם מתלהבים עכשיו מהפרו שיש להם(כמובן גם אניXD).

אחרי ארוחת בוקר שמנה החלטתי שאחרי הסילבסטר אני צריכה להרזות קצת,

בגלל החורף הזה כול הזמן בא לי לאכול..ועכשיו גם אחותי הגדולה חזרה מהצבא והיא כבר הספיקה

לקנות את כל הממתקים האלה לזמן שיהיה לה שם חופשי שם, הכי מצחיק זה שכשהיא קונה

אוכל ולא סתם די הרבה אוכל מסתכלים עליה בצורה כל כך מוזרה בחנות חחח כאילו למה שבן אדם

רזה כל כך ירצה כל כך הרבה אוכל..

[סיום חפירה]

גם הסתכלתי מן סרט כזה של בלינק על החיים שלהם, זה היה כל כך מצחיק!

זאת להקה כל כך שולטת!!(אני מתלהבת מזה עד עכשיו..).

 


טוב אז אין לי עוד משהו לחפור עליו אז הינה עוד פרק:]

צליל הגיטרה שלי

פרק7:

אלונה:"היילי!!! צריך לקום,לקום,לקום" דיברה בקול כאשר נכנסה לחדר.

היילי:"מה??...מה יש לך? מה השעה עכשיו?" דברה בכל ישנוני.

אלונה:"השעה 10:30 בבוקר ואנחנו יורדים לארוחת בוקר ואז טיול בעיר!" דיברה בהתלהבות.

היילי:"טוב..רגע..רגע אחד! איך נכנס לחדר??" לא הבינה.

אלונה:"זה כי יש לי את הכרטיס של החדר שלך" אמרה בחיוך.

היילי:"מה?" ולקחה את הכרטיס.

היילי:"עכשיו לא, ואני אהיה למטה תוך חצי שעה"

אלונה:"מה?? יש לך 15 דקות בדיוק כדי להתקלח ,להתלבש ולרוץ למטה, אנחנו הולכים לבזבז את כל היום על טיול!"

היילי:"אוקי,אוקי אני אהיה שם תוך 20 דקות" ויתרה.

אלונה יצאה מהחדר וכאשר היילי התחילה לקחת את הבגדים שלה נעצרה והסתכלה על הנוף, היא ראתה בניינים גבוהים ואת כל האנשים שמסתובבים בין החנויות וכמובן על המסך הגדול של הפרסומות.

היילי:"וואו כנראה עדיין לא הבנתי עד הסוף שאני בניו יורק, ובמיוחד את הקטע שאני מסתכלת על אותו מסך שהיה בסרט "רק המזל שלי" שם הראו את מקפליי!!!" אמרה בשמחה ורצה למקלחת.

היילי לבשה חולצת טי בצבע אדום, את המכנסיים השחורים שלה(מן סקיני ,כמו לאימויים כזה),חגורת מטל וכמובן את האולסטר השחור לבן שלה.

אחרי ארוחת הבוקר של קפה וישיבה מול אלונה והחבר שלה (שזה היה מציק) בשעה 12 הם התחילו לטייל בכל ניו יורק.

הם טיילו במשך 7 שעות הצטלמו וקנו גם דברים נחמדים אך כמובן  לא הספיקו את כול מה שרצו.

אלונה:"עברו איזה מאה שעות ולא הספקנו כמעט כלום" אמרה בקול עייף בזמן שהלכו.

וילי:"כן..אי אפשר להספיק את הכול וגם יש לנו עוד הרבה זמן כאן"

היילי:"כן...אין כמו ניו יורק, בא לי לשתות משהו"

אלונה:"כן..בואו לשם, יש שם איזה מסעדה ,אנחנו צריכים לאכול"

היילי:"אתם מודעים לזה שבטח המחירים כאן באמצע נוי יורק ,באחד הרחובות הכי מפורסמים זה יעלה להם המון?"

אלונה:" לא לדאוג יש לנו כסף" חייכה בהתלהבות.

כאשר הם נכנסו הם ראו במה והמון שולחנות מסביב כמובן.

וילי:"הינה יש שם בר קטן נשב שם" הצביע על הבר.

אלונה:" כן בואו" והם הלכו לשבת ליד הבר.

הם הזמינו ארוחה קטנה לכל אחד ובירה לאלונה ולוילי.

היילי:"תביאי לגימה מהבירה המיץ הזה ממש נורא" אמרה לאלונה.

אלונה:"נראה לי שאסור לך" ענתה בחיוך.

היילי:"נו באמת ההורים מרשים לי, אנחנו שותים לפעמים בבית בסופי שבוע מגיל 13 אוקי אז אל תתחילי לשחק כמו אמא"

אלונה:"טוב,טוב סתם צחקתי..אבל לא הרבה"ונתנה לה את הכוס.

היילי שתתה קצת אבל לא אכלה הרבה.

אלונה הסתכלה מסביב ופתאום אמרה בהתלהבות:"יש שם סנוקר!! אנחנו חייבים לשחק" אמרה לוילי.

וילי:"כן אמרת שאת עוד תנצחי אותי"

אלונה:"אז בוא נבדוק" התקדמה לכיוון הסנוקר.

היילי:"יופי הם משחקים ואני נשארתי פה לבד, פשוט ידעתי שככה יהיה.." אמרה בפרצוף כועס.

*

בוקר טוב לכולם!

(אני מודעת לזה שכולם בביצפר עכשיו..).

השאלה למה אני בבית זה כי לא נסעתי לטיול(כתבתי בפוסט הקודם).

איך ההרגשה לפני סילבסטר?(אני חוגגת),

הספקתי כבר לקנות מתנה למשפחה שלי, נקווה שיתנו לאחותי לחזור הביתה:]

*

משהו מוזר להחלטתי לעשות: לעשות שתי פסים בורוד!

סתם חשבתי שזה יכול להיות די יפה וקצת פריקי כזה, כי השיער שלי מן סגול-שחור כזה

אז זה יצא יפה :](נראה לי).

*

צליל הגיטרה שלי

פרק 6:

היילי התחילה לרוץ ולהסתכל על כל המזוודות אבל היא לא מצאה את הגיטרה.

אלונה:"תרגיע, היא בטח איפשהו כאן"

היילי:" היא לא כאן!!! אמרתי לך שאני לוקחת אותה איתי!! מה אני עושה עכשיו??"הייתה  מבוהלת.

וילי הודיע על כך לעובדי המלון והם התחילו לחפש בין המזוודות של האנשים וכך גם אלונה והיילי.

אחרי כ10 דקות של חיפושים היילי הייתה כמעט מיואשת, היא התחילה ללכת לאט יותר וכל החיוך ירד מפניה, היא חשבה בליבה:

היילי:"יופי!! כל כך השקעתי בה, עבדתי המון שעות וגם הלחנתי איתה כל כך הרבה שירים..."

היא הייתה נורא עצובה, וכאשר הגיעה לכניסה של המלון ראתה את המונית שנסעה בה, היא רצה לעצור אותה וכאשר עצרה ראתה את הגיטרה במושב האחורי, היא הייתה שמחה אך גם כועסת מאוד

היילי:"מה הגיטרה שלי עושה פה?"

הנהג:"אני לא יודע..."פניו היו מופתעות.

היילי:"רציתה לגנוב לי את הגיטרה??"

  הנהג:"אני לא, אני הוצאתי את המזוודות ואחותך אמרה שהיא תיקח את הגיטרה.."

היילי:"כן בטח!, אתה יודע מה? אולי כבר תיסע מפה? כי עוד דקה אני מזמינה את המשטרה!!"

הנהג נסע והיילי חיבקה  את הגיטרה שלה.

היילי:"מה הייתי עושה בלעדייך? כמעט עיבדתי אותך" הסתכלה על הגיטרה והתחילה ללכת לכיוון המלון, פתאום איזה דף נדבק לה לנעל, היא לקחה אותו כדי לזרוק לפח שהיה לידה עד שראתה מה כתוב שם:

"אודישנים למוזיקאים צעירים"

היילי:"זה נשמע משמח, רק שאני לא יודעת איפה הרחוב הזה נמצא.."

אלונה נגשה להיילי

אלונה:"איפה מצאת אותה?"

היילי:"במונית, מישהו אמר לי פה שהוא שם אותה על המזוודות!" ענתה בכעס.

אלונה:"אני מצטערת,בטח לא שמתי לב.."

היילי:"עדיין לא הבנת שהגיטרה הזאת היא כל החיים שלי??"

אלונה:"אמרתי שאני מצטערת, די עם הדרמה וחוץ מזה מה זה הדבר הזה ביד שלך?"

היילי:"כן, דרמה! הדף הזה? לא סתם..משהו לא קשור" ניסתה להחביא אותו.

אלונה:"טוב, מספיק להיום בעיות בואי נלך לחדרים לנוח ומחר יש לנו יום הכרות עם ניו יורק"

כולם עלו לחדרים, בשניה שהיילי נפלה על המיטה היא נרדמה.

מזמן לא פרסמתי פרק...מקווה שמישהו קורא את זה לפחות:]

היי:] מה קורה? אין היה לחזור לביצפר?

ואו לא עידכנתי יותר משבוע...זה כי התחיל ביצפר לא היה לי כוח, אוקי הינה חבאה לה חפירה שלמה על מה

שעבר עליי בימים האחרונים, אם יש למישהו כוח לשמוע אני אשמח:]

ביום שלישי שעבר(ואו יותר משבוע עבר) קמתי מוקדם כדי ללבות את אחותי הגדולה כי היא

התגייסה וזה..אז ראינו אותה נכנסת לאוטובוס ואז אמא שלי כמובן התחילה להתרגש יותר מדי

והתחילה לבכות וכולם(אני,אותי הקטנה,אבא,דוד,דודה) היו עצובים כאלה.

כשנסענו הביתה (אני,אותי הקטנה,אבא,אמא) אז התחלתי להסתכל על הנוף של הים וחשבתי איך

אכן הזמן ממהר כל כך ושאנחנו בשביתה(היינו) וכל מה שעוד יש לעשות בעתיד, זה היה נראה לי

כאילו שאחותי הגדולה הולכת עכשיו לדרך חדשה או אפילו מן הרפתקאה כזאת..

ביום רביעי: הזמנתי את החברים שלי אליי הביתה לראות

סרטים מפחידים\מוזרים כאלה, בסופו של דבר אף אחד לא ענה לי בפלפון ורק החברה הכי

טובה שלי באה בסוף..הסתכלנו סרט ששמו:"המעיל" (נראה לי, זה עם קירה נייטלי) והסרט היה לא רע.

אחרי הפסקת אוכל רצינו לראות עוד סרט אבל לא ידענו מה , אז בסוף הסתכלנו את "דקה בניו יורק" עם מרי קייט ואשלי,

היה נחמד גם אם הסתכלתי אותו כבר מאה פעם:]

ואז פשוט ישבנו ודיברו על כל מידי דברים על החיים וזה..היה ממש כיף כי היא הבן אדם היחיד שאני מדברת

איתו על כל זה ולא רק צוחקת:]

ביום חמישי: לא ידעתי בדיוק מה קורה עם השביתה וגם קמתי יחסית מאוחר וראיתי

הודעה מהחברה שלי אז התקשרתי אלייה והיא אמרה שיש אבל בכל זאת כבר לא באתי כי גם

הייתי צריכה ללכת איתה לבדיקת לב אז נפגשנו ודיברנו קצת, טיילנו אחרי זה שוב ממש על

החיים והכל..זה היה איזה כמה שעות..

חזרתי הביתה וסיימתי קצת שיעורים וחשבתי שהייתי מוכנה ללימודים:]

ביום שישי: באתי לביצפר, היה די נחמד..אמרתי שלום לכל האנשים שלא ראיתי אותם

ולא ממש דיברתי איתם כי הייתי יותר עם החברים מביצפר הקודם שלי..

ואז שוב נכנסתי לאותה ההרגשה של הדיכאון כשבאתי הביתה......

בדיוק אחותי הגדולה חזרה וגם לה לא היה ממש מצברוח...

ישבתי על הספא ופתאום הדמעות פרצו (כמה שלא רציתי שהם יצאו:[), אמא שלי

באה ושאלה אותי מה קרה, ופשוט לא ידעתי מה לענות...זה כאילו אין ממה סיבה לכל זה

אולי זה סתם דברים קטנים מעצבנים מסביב..אין לי מושג.....אחרי כמה זמן חזרתי לעצמי ורק בערב

התחלתי לדבר עם אמא שלי.. היא אמרה שהיא די נבהלה כשראתה אותה ככה ולא הבינה למה אני בוכה.

אז התחלנו לדבר והיא אמרה שאני אתרגל וגם לא משנה מה אדם יעשה בחיים ,הגורל הוא הגורל

ואנחנו בוחרים רק את הדרך להגיע לגורל..זאת יכולה להיות דרך סיבובית וארוכה או דרך ממש קצרה ..אבל מה שצריך

להיות יהיה בסופו של דבר.

אז הרגשתי ממש טוב במשך כל השבת:]

יום ראשון:שמחתי שהיו לי קצת שעות ושמעתי המון מוזיקה:]

עדיין לא הייתי שלמה עם האנשים מסביב...לא הייתי קשורה אליהם...הרגשתי שחיפשתי משהו אחר..

הייתי קצת מבואסת אבל המשכתי ללמוד ולעשות הכל...

שמעתי שיהיה טיול שנתי...ולא היה לי כוח כל כך , גליתי גם שבאותו היום יש טקס השבעה של אחותי

ואמרתי שאני לא נוסעת..

יום שני: שוב לא הצלחתי היו שמחה לגמרי אבל היה בסדר כזה...

היו צריכים להיות אצלי 9 שיעורים אבל ביטלו את שלושת האחרונים(ישש), ובתחנה

כולי עצובה כזאת ראיתי שתי בנות ורציתי לשאול אותם בקשר לפורום שלי(אם הן מכירות מישהי) והחלתי לדבר איתן:]

אחת מהן הייתה בדיוק כמו|שמח| היא אהבה את אבריל וכל היומן שלה היה מוצף בלהקות כמו שלי:]

והיא גם הכירה את מקפליי לשם שינוי, אז די הייתי שמחה:]

יום שלישי: גיליתי שהטקס ההשבעה של אחותי הוא בלי הורים כי היא לא בקרבי ורק אחרי

הקורס יהיה..אז חשבתי שאני אסע לטיול:] אמרתי לכולם בביצפר והם שמחו וגם אני די.

אחרי שחזרתי הביתה התחלתי מפתאום לדאוג לכל הסיפור של הטיול.. כי עשיתי אותו

בשנה שעברה, אני מבינה שזה עם אנשים חדשים וזה..אבל ממש לא ידעתי מה עליי לבחור...

התחלתי לשגע את השכן לאמא שלי ודיברנו שוב, היא נסתה לעזור לי להבין מה אני מעדיפה יותר

ואני רק דיברתי על הדברים הטובים ולא טובים..היא עצרה אותו לשניה ואמרה:

"תפסיקי להתעמק כל כך בהכול! את צריכ רגע לעצור והשאיר את הכל כמו שהוא, תחייה כמו שאת חיה

ועל תציבי לעצמך משימות כל יום, הכרת כבר אנשים ועכשיו תעזבי רגע"

ואז נפל האסימון: קלטתי שהסיבה היחידה שרציתי לנסוע היא כי חשבתי זאת עוד הזדמנות

להכיר את האנשים מהכיתה אבל האים אני באמת רוצה?

וקלטתי שאם אני לא כל כך קשורה אליהם ואני לא ממש אוהבת להיות בחברתן אז למה אני צריכה להכיר

אותם עוד יותר ממה שקורה בביצפר? אני אדם שיותר אוהב לשבת בשלווה ולחשוב על דברים, לפעמים גם

לדבר..ורק עם אנשים שאני ממש אוהבת ומכירה אני משתגעת:]

*

היום אמרתי לכמה אנשים שאני לא נוסעת אבל אני אגיד כבר לבנות שהייתי

צריכה להיות בחדר איתם מחר... התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב, ונהייתי יותר שמחה:]

הכרתי עוד אנשים משכבה אחרת ואני אוהבת להיות איתן יותר:]

אני לא יודעת מה יקרה ומה מחכה לי, האמת אף אחד לא יודע, אבל אני יודעת שאני מרגישה

הרבה יותר טוב עכשיו:]]

טוב הינה הסתיימה החפירה( עם מישהו קרה אותה).