וכבר הספקתי לצבוע בטעות את המדים לאדום ואת החוגר לשבור ואני עדיין היחידה שלא גילחה את הכומתה אחרי 8 חודשים של שירות והיחידה שלא קיבלה גז מדמיע בבאקום והיחידה שלא מורידה את הלק האדום-בורדו מציפורניה ברגליים.
ואני יושבת באוטובוס, העיניים לא ממוקדות, כמעט מרחפות ותשומת ליבי לאנשים סביבי. האם היא ערבייה? אני תוהה לגבי זקנה שישבה מקדימה, אותה אני רואה בקביעות בקו 363. פניה נפולות, באותה מידה היא יכולה להיות
יהודייה ממוצא מרוקאי או תימני או עיראקי. מצד שני, אני בדיוק תפסתי אוטובוס מבאר שבע. בזווית העין ראיתי אותה מורידה את שיניה התותבות ומנקה אותן והבטן התהפכה כשהבחנתי בניחוחות החזקים שהדיפה, מעורבבים בגמבה בה היא נגסה, לחם אותו טבלה באשל ואת הכל ליווה הריח המצחין של הזיקנה העופפת אותה. העיניים ריחפו הלאה. אשה וילד קטן עלו לאוטובוס. שיערה הצבוע של האשה היה בלונדיני דק ומתוח שגלש מהקרקפת הלבנה שלה. פיה עלה וירד בקצב מחריד כשלעסה את המסטיק וגבותיה הארוכות, השחורות והחדות הקנו לה מבט מרושע. בגדיה לחצו על גופה וידה הובילה בברוטליות את בנה קדימה באוטובוס.
אני מסיטה את מבטי ומשעינה את ראשי כנגד החלון שרטט בעצבנות. רם אורן הוא סופר גרוע, אני מחליטה, סוגרת באכזבה את הספר "אחות קטנה" ופותחת את "המתים נראים טוב" של פיטר ג'יימס.
ואני נזכרת באשה הדתייה שפנתה אליי בתחנת האוטובוס זמן קצר לפני כן. "שלום חיילת" אמרה בטון הכי קולי וחברי שהצליחה לאגור. הנחתי את האצבע במילה בה נעצרתי לקרוא והעלתי את ראשי למעלה באיטיות. בידיה החזיקה האשה תהילים. "בלה בלה בלה מבצע ארצי למען גלעד שליט, תפתחי את הספר באופן אקראי ותקראי כמה פסוקים שתספיקי עד שיגיע האוטובוס שלך" צייצה בעליזות. הו לא, החלטתי שהפעם לא, אני לא נשברת. הפעם אני לא אוותר לאשה התמהונית שמבלה כל יום חמישי בתחנה מרכזית בבאר שבע בלסחוט אנשים לקרוא מהספר המטופש שלה. בהיתי בה במשך שני שניות בדממה בעוד אני רבה עם עצמי האם שווה להיות מנומסת ולקחת את הספר. "לא, תודה" הורדתי חזרה את מבטי למטה לעבר הספר שלי. "אבל למה?" שאלה האשה, מופתעת "סה"כ כמה פסוקים שתספיקי לקרוא, בשביל גלעד שליט, זה הכל, למה לא?". האשה גרמה לי להרגיש לא בנוח ולפתע, באופן לא אופייני לאדישות שתוקפת אותי במצבים כאלה התעורר לו זעם בלתי נשלט. הזזתי את האצבע שנחה על המילה, דחפתי את הסימניה עמוק לתוך הספר שלי, סגרתי אותו בבת אחת, הרמתי את ראשי אליה ואמרתי "כי אלוהים הופיע אצלי בחלום אתמול ואמר שאם יכל לעזור היה כבר מונע את המצב למלכתחילה"
האשה, מזועזעת, מלמלה משהו שלא הבנתי ופנתה בחדות ממני לחייל המסכן הבא.If you talk to God you're religious. If God talks to you, you're psychotic, להאוס יש תובנות יפות.
ואני מכבה את המזגן כי קר ועוצמת את העיניים. ואני נרדמת במחשבה שעוד שעה נותרה עד שהנהג או בטח חייל אחר יעיר אותי כי הגעתי לתחנה אחרונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
signorina