חולמת.

כואב לי.

הגיע הזמן לשחרר. מהכל. 

נימאס לי כבר. 

חודש שלם ואני כ"כ מנסה, ורק לראות את הפרצוף המזדיין שלו מעבר לכביש והכל נהרס.. 

לא יכולה יותר.

בבקשה, בבקשה תעזור לי לשחרר..

הכל ריקני לי ואפילו זה נשמע לי כמו תירוץ. 

ועובדה, אני עדיין מרגישה אליו משהו.

אני רוצה את החיבוק שלו, המגע. 

ומצד שני, לשרוף אותו יחד איתי. ככה. פשוט ככה.. 

ורק לבכות. רק לבכות.. 

שיישרף כל הצבא הזה גם. והתפקיד שלי..

בחיים לא הרגשתי כ"כ אבודה, בחיים. 

אני כ"כ צריכה שתעזור לי לשחרר כי אני פשוט יודעת שאם אני אעזור לעצמי -

זה ייגמר בבי"ח, במקרה הטוב. 

אז לעזאזל פשוט.

אני צועקת, אני צורחת, בלחש

והכל בדמעות..

קחו אותי מפה כבר.

ליל"ט.

~