חולמת.

שבוע שעבר סיימתי קורס.. זהו. ניצחתי. אני, נועה, ניצחתי. :] 

מרגישה גאווה בעיקר. 

מצד שני, הרבה אכזבה עצמית כי האנשים שהכי חשובים לי בעולם חומקים לי מבין הידיים,

ויש כאלה שכבר חמקו... :/

מפחיד. אני מקווה להתעשת על עצמי בקרוב ולמצוא את המקום השקט והנוח הזה שלי. 

יהיה בסדר.. 

האמת? כבר בסדר. 

הרבה דברים למדתי בקורס הזה, לטובה או לרעה.. בסופו של דבר התחזקתי. ועל זה אני גאה.

יום יבוא ואני גם אפעל בדרכים הנכונות, ישמצב.. 

אבל עברתי את זה. בדרך הכי קשה שיש ואני כמעט מכריחה את עצמי להגיד אתזה - ניצחתי. זה מאחורי. =)

וזהו, את הבסיס כיסיתי, עכשיו יש עוד הרבה שכבות ומדרגות הרבה יותר מסובכות ומאתגרות בדרך - ואני מקווה שאני אעבור אותן בשלום ורק למקומות בונים. כי זה הכי חשוב. 

אז מעכשיו אני מאחלת לעצמי, ולכם (מי שלא תהיו), בהצלחה בהמשך הדרך ובעיקר להיות חזקה וללמוד להסתגל. 

וזהו!! עוד חמשו"ש איזה כייייייףף שיהיה לכולנו סופ"ש   מ ע ו ל ה . :) 

3>.

לא רוצה לא רוצה לא רוצה. זה לא הגיוני בשום דרך.. 

לא לקום מחר ולא ללכת לצבא. 

זה מתחיל בלא להתמודד, עובר ללהישאר בבית בודדה ממורמרת ורווקה עד גיל 50, ואז זה כבר לא משנה המוות כי גמככה אין לי חיים. 

אז בוא נחתוך את זה פה, בסדר? 

כי אני לא רוצה יותר. להתמודד, או סתם לקבל את הכל כמו שזה. 

ולהשתנות.. בכלל אין על מה לדבר. 

באמת באמת שזה לא יכול להמשיך ככה, בשום דרך. 

ואין מצב שאני הולכת לצבא מחר כאילו הכל כרגיל. 

אין מצב. 

מספיק ודיי... 

ביי.