חולמת.

סתם כי מצאתי את עצמי חסרת מילים, והגיע הזמן.. 

~~~           לפני הגיוס.

"למה לא נשארתי שמה למה??!!!??.?!!!!?!?!?!?!?!?

סעמק. מסריח לי. בשביל 2 המסוממים האלה? חרטא. איזה סיוט. הפכתי אתזה לחרא כי חשבתי שזה אחראי. 

מטומטמת. איזה סרט רע.. לעזאזל. חאנורא, לפחות זה נגמר וזה מאחורי. עכשיו צבא..

יהיה טוב, לא? ממ.. ליל"ט."

~~~   (הלוואי וידעתי עלמה זה מדבר בכלל.. ניחוש פרוע - התקופה של לפני הצבאף האנשים לפני הצבא, לא משהו קריטי..)

~~~     מביך במקצת.

"טוב אמרתי אתזה בקול יותר יפה אבל רק שתדעי שאני אוהבת אותך, ואם הייתי לסבית אז היית איתך [חחחח, אני מפגרת].. השפעת עליי ברמות שלא יתואר, ואת חשובה לי כ"כ.. תדעי שאני לא מזלזלת - ואת תמיד, אבל תמיד תיהי איתי. בלב, במסנ, ואם לא - במחשבות.. אוהבת ומעריכה עד אינסוף, נועה שלך (...?). 

*תיאורים לא יאים* מעניין אם גמאתה חושב עליי.. אם גמאתה רוצה ל**** אותי, ואפילו יותר. אולי לאהוב אותי.. הלואי. אני צריכה אתזה. אני צריכה שאני זו שאמשוך אותך הכי. שתמיד הייתי ותמיד אשאר הכי כוסית שלך, הכי יפה שלך. באלי אהבה. באלי אותך. אוף..."

~~~        

~~~           גיוס, וזה. 

"טיוטה ראשונה אחרי חודש בצבא.. התרגלתי כמעט אפשר לומר [פחחחטחטחפחחח]. הרבה שינוי, הרבה לבד, אינטנסיביות משו.

אבל גם זה יעבור, ולטובה.

ועכשיו? לישון. ליל"ט. :)"

~~~                              (כ"כ תמימה..)

~~~

"ולי בא שיראו אותי.. אז מה? 

סעמק. פסדר? הפער בין הרגיל לאמיתי רק הולך וגדל.. מי הרגיל? מי האמיתי בכלל? 

לא באלי להתמודד. שישרפו כולם.. אוף. 

סתם. הכל יכול להיות יותר טוב, אבל לא. פשוט לא.. 

לא רוצה, בסדר? יהיה טוב אבל, נשבעת שיהיה בסדר.. כבר בסדר, נראהלי. רק תצא לי מהראש בתור האנחה הרגשית.

כי עברת הלאה ולא אכפת לך.. וזה רק כשאתה מתרחק אני רוצה יותר, וכשאתה שם וקרוב אז לא באמת.. נכון?

הלואי שיכלתי להאמין בעצמי למילים שיוצאות לי מהפה, סעמק. 

שישרף הכל בלחש, ודיי. ליל"ט..

I'm sick of this, and sick of you, and sick of beeing alone. Damn it.. 

דיי. בסדר? אז אני ותרנית.. מספיק. לא רוצה יותר.. מה אני עושה פה בכלל, באיזה קטע חשבתי שאני מסוגלת להילחם על משו בכלל.. ועוד להצליח, פחח. את יודעת שאת לא שווה כלום, על מי את מנסה לעבוד? תעצמי עיניים כל הדרך ולכי לישון, אולי ככה תוכלי לעבור אתזה בשלום.. 

זה בסדר, זה לא משנה, כלום לא משנה.. יהיה טוב. 

לא בן של זונה, בן של אלף זונות. 

לא שווה יריקה, יא חתיכת מסריח.

אמן תאכל עלזה חרא לפחות חצי ממה שאני עוברת, וזה מספיק. 

אני מקוה שתסבול, ואדאג לזה כמה שאוכל.. 

סעמק. ליל"ט."

~~~                     (אופ. זה כ"כ לא בסדר.. אין צדק בעולם. אין צדק..)

~~~

"אני מבולבלת. וזה מרגיש הכי חרא שיש בעולם.. אני הכי מדחיקה והכי מתעלמת שיש.

ומה אם אני אתמודד, מה יצא לי מיזה? אני אגלה שכולם חארות ואז מה? אני אתאבד? או פשוט אשאר כמו איקה.. איף. 

הפחד חזר. ובגדול. סעמק. הכל בגללה.. או שהיא סתם פוחתחת את המראה המגעילה שלי מול עצמי שאני מדחיקה הצידה כי אני הכי לא מסוגלת להתמודד.. אזמה עכשיו? \:

הלואי והיה לי מישו לשתף אותו בכל מה שעובר עליי, הלואי ומישו היה בכלל מקשיב.. הלואי והייתי מושלמת. בגוף, בנפש, משהו.. (משהו לחיות בשבילו.) סעמק. כואב ולא כואב, רוצה ולא רוצה.. בסוף ההרס העצמי משתלט ואני עושה מה שטוב וריאלי. לא רוצה, עזבו אותי. בסוף זה יתפרץ ויהיה מזה רע. רק שיעבור כבר. הבכי והתחושות. הלואי שסתמי יספק אותך, ואז תיהי צעד קרוב יותר להיות מאושרת. ליל"ט.

רוצה אהבה. רוצה מילוי רגשי.. לא יכולה יותר עם הריקניות הזאת, דיי. לא רוצה יותר.. כבר אפחד לא שם עליי. כולם תופסים ממני מרחק. לא נשאר בי כלום.. אני ריקה, כמעט מכו אוויר. כוסאומו. אולי זה מה שאני אהיה, אוויר, הכי טוב ככה. תחנקי ב11 שלך. ליל"ט."

~~~ 

~~~        הטיוטה האהובה עליי. אל תשאלו למה. 

"אז אני רוצה לדעת.. אם לא הייתי נפרדת ממך אז, זה היה ממשיך כייף ושמח עד עכשיו? היית עדיין אוהב אותי?.. 

עדיין רוצה אותי? לא הייתי עוד אובייקט מיני בשבילך?.. לפעמים כ"כ באלי להחזיר את הגלגל אחורה, שלא יקרה כלום,

שאני לא אעשה את הטעות שלי ואתה לא את שלך ויהיה טוב.. שנאהב ודיי. לתת לי להשתכשך בהרס עצמי עד שיימאס. לעולם לא ימאס. 

רוצה להפסיק לחשוב עלייך. להפסיק להתחרט.. להפסיק בכללי. הלוואי שיכלתי. הכל כ"כ מפתה מאשים וכואב בו זמנית, וזה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר, ולא להתרכז במה שצריך. לא רוצה. דיי. מספיק. לך. מהמחשבות שלי ובכללי. מאסתי מהכל, ובעיקר מעצמי.. מההרס העצמי. ליל"ט.

מעניין אם זה עדיין אוכל אותך מבפנים, ככה, כשאתה לבד בשעות המאוחרות של הלילה, או סתם נתקף ייסורים וחרטה.. כי אני לבטח יודעת שזה עדיין לא עוזב אותי, ולו לרגע, לא מסוגלת לשחרר.. אוף. לעזאזל. 

את יודעת שכשאת משקרת לכולם את משקרת גם לעצמך. ווככל שאת יותר משקרת, את פחות מתמודדת., וככה את יודעת שעשית משו לא בסדר, את יודעת שטעית, ובסופו של דבר זה רק מגביר את תחושת האשמה והכל כואב יותר. מה יהיה איתך?.. אוף. לילה... 

LET IT BURN."

~~~                              (אעעעעעעעעע. סעמק.)

~~~

"Does it hurt, to know i'll never be there?

Bet it sucks, to see my face everywhere.

It was you - who chose to end it like you did..

I was the last to know, you knew - 

exectly what you would do.

And don't say - you simply lost your way.. 

THEY MAY BELIEVE YOU - BUT I NEVER WILL.

Never Again.

I TRIED TO KILL THE PAIN - BUT IT ONLY BROUGHT MORE.

so much more.. 

והכל מחשיד כואב מבלבל ומעצבן בו זמנית, ואני רק עוצמת עיניים ומשתדלת להאמין,

בהם ובכללי. אולי גם קצת בעצמי. 

זו הדרך שלי, זו אני. פחות מחושבת, יורה חיצים בתמימות לכל עבר ומה שפוגע פוגע..

לפחות ככה אני יודעת שלא פיספסתי שוםדבר ואףאחד.

ונמשיך להאמין. ולא נוותר - כמה שזה חרא וקשה ומעצבן - ניקח את מה שאפשר ממי שאפשר ונלך עם זה קדימה.

יאללה, תשאבי כוחות; מכל דבר ומכל אחד, את חייבת, אין לך ממש ברירה.. זה השרדות בסיסית.

יהיה בסדר, בסוף הכל מסתדר. הכלי הכי חשוב הוא לא להפסיק להאמין[ן, עם כל החרא שיאכילו אותך, ויאכילו.. (כבר מאכילים).

אני מאמינה, ממש עמוק בפנים, שתעברי אתזה בשלום ויהיה בסדר. 

אחרי הכל, זה הכל עניין של גישה, לא ככה? תורות חיים שלמות מסתכמות בפרספקטיבה מזדיינת,

גמכן."

~~~

~~~                 שבוע שמירות. 

 "אין לי שפיות כשאני לבד. הראש שלי מלא בכ"כ הרבה יצרים מזדיינים,

שפשוט הולכים ומשתלטים עליי ככל שאני יותר לבד.. אין לי שליטה עצמית, בקרה עצמית, רצון.. 

הכל נעלם ונאבד בשנייה שאני לבד. אני יודעת שעמוק בפנים מסתתרת דמות כ"כ מכוערת שאני מדחיקה כ"כ יפה שאני עם אנשים, שאסור לי לתת לה לצאת כשאני לבד (או ממש משתכרת).. אבל אני לבד עכשיו. והשפיות היא רק עניין של זמן. אני רוצה לישון. סעמק. 

הכל נכנס ודוקר ומציק. משהו להתעסק בו - מחרפן.. אתה פשוט לא מבין את ההרגשה המטורפת הזאת שעוטפת אותך ברגע שאתה מבין שאתה אפסץ פשוט כישלון.. כלום את לא שווה. מעולם לא היה לי כ"כ מיותר... נואשת לסיבה. למשהו.. הכל אבוד כבר מבחינתי.. ליל"ט.

אכילה עצמית מפה ועד מחרתיים.. ככה מתחילים את היום.

אז מה באמת מיוחד בי יותר מאחרים? מה שונה? מה יהפוך אותו להגיד שאני מדהימה, ולא הם.. אין שום דבר כזה. וזה התחרות הכי קשה בעולם, כשאני מתמודדת. אינלי בפנים כלום (וגם לא בחוץ..). אין לי מה להביא, אין מה להציע. בחיים לא ירצו אותי.. א

נשים איכותיים. בגלל אני תמיד בסוף מוצאת את עצמי רק עם אפסים. ממש יופי, נועה. תחנקי איתם ועם עצמך, טיפשה. למה את עושה אתזה... אוף. "

~~~

זה הכל, בסה"כ.

מתאר טוב את הרגשות שלי ב10 חודשים האחרונים בערך.. 

כמעט שנה כבר. וואו. הזמן טס לפעמים.. 

ומצחיק שהכאב לא משתנה, רק עולה ויורד.. 

אבל יהיה בסדר, אני חזקה. 

תמיד הייתי.

הכל סתם שקר ותירוצים כי אין לי כוח.

אבל למי גם ככה יש?.. 

ליל"ט, ושיהיה סופ"ש מצויין. :)

~~~