חולמת.

כואב לי.

הגיע הזמן לשחרר. מהכל. 

נימאס לי כבר. 

חודש שלם ואני כ"כ מנסה, ורק לראות את הפרצוף המזדיין שלו מעבר לכביש והכל נהרס.. 

לא יכולה יותר.

בבקשה, בבקשה תעזור לי לשחרר..

הכל ריקני לי ואפילו זה נשמע לי כמו תירוץ. 

ועובדה, אני עדיין מרגישה אליו משהו.

אני רוצה את החיבוק שלו, המגע. 

ומצד שני, לשרוף אותו יחד איתי. ככה. פשוט ככה.. 

ורק לבכות. רק לבכות.. 

שיישרף כל הצבא הזה גם. והתפקיד שלי..

בחיים לא הרגשתי כ"כ אבודה, בחיים. 

אני כ"כ צריכה שתעזור לי לשחרר כי אני פשוט יודעת שאם אני אעזור לעצמי -

זה ייגמר בבי"ח, במקרה הטוב. 

אז לעזאזל פשוט.

אני צועקת, אני צורחת, בלחש

והכל בדמעות..

קחו אותי מפה כבר.

ליל"ט.

~

אתה לא מחדש לי כלום, אני יודעת מה אני צריכה לעשות.

פשוט אין מצב, זה מפחיד אותי מדיי.

אני לא רוצה ליפול. 

אני לא רוצה לחיות בכלוב של שליטה. 

ככה אני. נשלטת. בצורה הכי קיצונית אכזרית וכואבת שיש,

אבל זאת אני. 

כל הזמן בפחד, כל הזמן בעצב. 

על מה שיקרה ועל מה שקרה. 

חייבת ליפול..

יאללה, שירה בי כבר איזה כדור. 

או שאני אקח איזה כדור.. 

באמת שאין לי כוח למשחקים האלה,

ונימאס,

נימאס לי לפעול רק כי אין ברירה.

לילה טוב. 

~