Reaching for Something Else

קחי לך זמן/ יציאת חירום

קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
זה רק זמן ונשכח
ואין עניין
ואת הסתיו הזה
בדמעות גדולות למרוח
ותמיד מעונן

ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין
ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס

אז בואי נצעד
ונלך אל המקומות
ששם טבעי הרעש
ואף אחד לא נרגע
והתשוקה - להישרף מבלי למות
זה כישרון לדעת
ואהבה.
אהבה.

קר.

קר לי בפנים.

קופאת לי הבטן ואני רק מחכה פה כמו מטומטמת שאתה תחזור ותפשיר הכל, כל כך בקלות ואני אהיה בסדר.

אני לא בטוחה כמה אני מאמינה בזה, כמה אני בעצמי מאמינה בזה שתחזור ויהיה. ואנחנו נהיה.

אני רוצה להאמין, אבל קשה לי. אני לא רוצה לאבד תקווה, כי התקווה הזאת היא הדבר שמחזיק אותי כל כך הרבה זמן.

אני לא מבינה את עצמי. אני לא מבינה איך ולמה הייתי בטוחה כל כך הרבה זמן שזה מה שיהפוך לי את כל העולמות, שזה מה שימלא את החללים הריקים.

אני מבינה ומעכלת שיש בי חללים שלא יתמלאו לעולם, כאלה שגדלתי איתם והם חקוקים בי לנצח, אבל החלל הספציפי הזה הוא חלל שאפשר למלא, אני כמעט בטוחה שאפשר. אולי זה לא יפתור הכל, בטוח שזה לא יפתור הכל, אבל זה יפשיר כמה קרחונים בפנים, משום מה אני מאמינה שאתה יכול לעשות את זה.

אתה יודע מה עוד? אני מאמינה שאני יכולה לעשות את אותו הדבר בשבילך. ולא, אני לא אומרת את זה בנימה יומרנית, אני אומרת את זה בגלל מה ששנינו מרגישים, בגלל שאניו יודעת שלמתוסבכים, כמוני וכמוך, קשה לדבר, קשה לתת למישהו אחר להפשיר קרחונים.

ואיך גילינו את זה ככה? את הדמיון הכל כך מוזר ולא מוסבר הזה?

הרגשתי נכון לידך, הרגשתי נכון לדבר.

אתה הרגשת נכון לדבר.

והרגישות הבלתי מוסברת של שנינו -ספק ילדים ספק מבוגרים- בתור אנשים שיש להם הכל ואין להם כלום. אותם אנשים שגדלים על פסיכולוגים כי מרוב כישרון נשרטו לנו השכל והרגשות.

תחזור ותוכיח לי שיש לי סיבה טובה להאמין שמה כולם אומרים זה נכון- שאנחנו טובים ונעשה טוב אחד לשניה. תוכיח לי שיש לי סיבה טובה להאמין שמה שאני אומרת זה נכון- שהכל פה מסתדר באופן כל כך מוזר וכל כך אמיתי, שזה מרגש ומפחיד עד מוות.

אני לא מסוגלת להסביר איך הגעתי לזה, אבל אני יודעת שיש פה קסם.  

תחזור ותוכיח לי שאני לא טועה.

ופה אני מצטיירת כאדם מוזר ושרוט עד עמקי נשמתו, כי פה כל הכאב יוצא. כששמח אז השמחה פורצת החוצה, אבל כשכואב זה נשאר בפנים.

ואני שמחה, אבל לא מאושרת.

ויש לי הכל, אבל אין לי כלום.

אין דיכאון, רק תקווה שקטה... הלוואי והיא לא תלך לי לאיבוד.