צריכה לכתוב.
כמו אוויר לנשימה.
כי אני נחנקת היום.
נחנקת ולא ממש יודעת למה פתום אזל לי כל האוויר מהריאות.
ולא, אני כמעט בטוחה שהפעם אלו לא הסיגריות שנמצאות בפה שלי דבר קבע.
אני צריכה להיות לבד, וצריכה חברה של מישהו.
צריכה שקט ורוצה מאוד רעש והמולה.
כשרועש מסביבי אני לא מצליחה לשמוע את המחשבות, ההרהורים. כל רגש הולך לאיבוד ואני נקייה וריקה מתוכן. מלאת הכחשה, אטומה לעצמי ולכל התחושות שאני מתעבת.
אני אוהבת להדחיק וכשאני לבד והכל צף ועולה אז ההדחקה נהדפת אחורנית ועולה לי בחילה והטעם בפה נהיה מריר חמוץ שמעיק על הנשמה, על הנשימה.
כשעמדנו לפנות בוקר ליד החלון שהשקיף לסוכה ולדשה שנצץ מכובד אגלי הטל היה לי כל כך טוב. גם אם זה היה רק ללילה, גם כשידעתי שזה זמני בלבד. אני מקבלת ומאמצת אליי חום ואהבה ומעריכה אותם גם כשאני יודעת בבירור שהם זמניים, רגעיים ושבריריים כל כך. אני בזה לאנשים שלא נהנים מהרגע עצמו רק בגלל המודעות לכך שהוא עומד להיגמר ושאולי לא יהיו עוד כאלה.
עמדתי ונשמתי אוויר שהוא ספק של לילה ספק של בוקר, פלטתי עשן סיגריה מסתחרר והתמכרתי לחיבוק שלך שעטף אותי מאחור ונסך בי תחושה של חום אינסופי. נשקת על צווארי, על ראשי והעברת כף יד גברית על שיערי הסבוך והיה לי טוב. פשוט טוב. גוננת עליי בחיבוק כאילו הייתי ילדה קטנה וחסרת אונים, ואני המשכתי להתמכר לתחושה גם כשפרשנו לישון, מכוסים בסדין דק וחבוקים זו בזרועות זה. היה לי טוב. גם אם זה רק ללילה אחד.
זה נשמע כמו פנטזיה חמימה ודביקה, אבל לא. זכיתי לדבר שהזדקקתי לו זמן רב.
אין לי כוחות למחשבה על קשרים ארוכי טווח ועל טרחה ומאמץ מיותרים שאולי יעלו על שרטון. אני מעדיפה לנצל מה שיש, מה שבא, להנות. ואם יבוא משהו שונה, אקבל גם אותו בברכה.
השלמתי עם המון דברים, ובעיקר עם זה שאני לא תמיד חייבת דין וחשבון על מעשיי. מה שטוב לי זה מה שחשוב.
כולי תקווה לזכות איתך בעוד לילה כזה, נטול כל דאגה ומחשבה, כזה שאני אוכל להיזכר בו ולחייך.
זהו להיום.
היילס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Haley