לפעמים כשקשה אנחנו מחפשים לאן לברוח וכל אחד בעולם מוצא את הדרך שלו
יש את אלה שפונים לה' ויש את אלה שפונים לאמא אדמה ויש כאלה שפונים לחברים או להורים ויש כאלה כמוני..
שאין לאן לפנות.
אני לא חושבת שמשהו באמת מבין אותי או את מה שאני עוברת עכשיו..
אני לא אומרת שאני מסכנה.. ואני מודה לכל מי שהיה איתי או הקשיב לי אי פעם...
אבל בכל זאת.. אני מרגישה לבד,אבודה ,מעופפת...
לפעמים אני מרגישה שאני מתחברת עם אישיות שאני לא מכירה.
היא בתוכי אני יודעת שהיא שם. אבל אני לא מכירה אותה.
היא עדישה ומכוערת וצבועה. היא פשוט לא אני.
שביזות היא השם היחיד שאני יכולה לשים לה.
אני לא אדם שבוז. אני אדם מבין.
ואני רוצה ברגע זה להודות לה' על כך שנתן לעבור את רגעים אלה בגיל צעיר.
שעברתי את הכל ואני לומדת לעתיד.
אתמול שמעתי משפט טוב מיולה..
"היום הוא המחר שאתמול כ"כ פחדת ממנו.."
כל יום מחדש אני עוברת דברים ואני לפעמים מפחדת ממה שיהיה מחר
אבל כמו כל יום אשר בו אני מפחדת בה היום למחרת אשר בו אני מתעוררת
המציאות היא הפחד הכי גדול של האדם. אז תנו לי לברוח ממנה.
3/> אין כזה אהבה.. יש כזה דבר משיכה מינית.. או אובססיה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
