בוא ל-Avenue Q!!!
כן, כן...גם עבדכם הנאמן (בתחת שלי נאמן) נדבק בשפעת החולנית הזאת שנקראת:
מחזמר-אוף-ברודווי-מצליח-שהגיע-לארץ-אחרי-5-שנים (או בקיצור, "Avenue Q")
בדקה ה-89:05 הצלחתי למצוא כרטיסים, ולמרות שהם עלו 150 ש"ח לאחד (לא כולל עמלה, ביטוח מלא, מלווה ברצון ומלווה בששון) החלטתי שזהו, לא עוד ערבי ל"ג בעומר שבהם חברי לשכבה שרים ביחד את "the internet is for porn" ואני נשאר מנודה בצד. גם אני צריך קצת הנאה! גם אני צריך קצת התרגשות! גם אני צריך מחזמר-על-סקס-ואלכוהול-ושני-דובי-אכפתלי-שמעודדים-בחור-תמים-להתמסטל! (חוץ מזה שהעובדה שיצאתי מזה ב11 וחצי בלילה, בריא ושלם ממסטלת בפני עצמה).
הסיפור תקתק כמו שעון, והשחקנים הראשיים רצו ממקום למקום על הבמה כמו סנאים על ספידים. אין מה להגיד, היה פיצוץ.
דווקא היום דיברתי עם מישהי שאני מכיר בעניין זה שהבלוג שלי מקבל את הביקורים הכי מועטים בבלוגספירה. באמת, אתם לא יכולים להאשים אותי שאין לי על מה לכתוב, אבל אם כן, לפחות תכתבו את זה בתגובות..
זה פחות או יותר מה שהלך:
אני: היי, מה יש לך על הנעל?
ע' (זה בשביל הפרטיות): אה, זה יונה אחת שפיספסה אותי..לפעמים זה יותר טוב מחרא על הפרצוף..
אני: כן, מי כמוני יודע..
ע': די נו, החיים שלך לא עד כדי כך גרועים..
אני: אה כן?!
ע': כן!
אני: כן?!
ע': כן!!
אני: שיט, זה היה טוב..אין לי איך לסתור את זה..
ע': תשמע, אם אתה רוצה שאנשים יבקרו אצלך יותר בבלוג, תדבר פחות, תקפיץ יותר, והעיקר, תנסה לבחור צבעים ססגוניים במיוחד..
אני (בהלם): את..את לא מתכוונת ש..
וההמשך יבוא בפעם הבאה..
סתם, האמת שאין לי המשך, או לפחות אין לי המשך עם פאנץ' ליין..
אם למישהו יש רעיונות D:
לילה טוב,
ושכולכם תחלמו על בובות מוזרות שחיות ברחוב מוזנח, אני יודע שגם אם אני לא ארצה, זה מה שיקרה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
