!!!OH MY GOD! HE KILLED KENNY
קרדיט גדול לרז רוטמן, שונא קני בדם D:
אושר?
כי פעם בכמה זמן יש איזה משהו שכתבתי ובא לי לפרסם...
זה סיפור על כוכב מרוחק מאוד מאיתנו, כמה מיליוני שנות-אור לפחות. אבל התושבים של הכוכב הזה הם לא בדיוק מה שאתם חושבים. הם לא מפלצות ענקיות ובדיוניות עם 15 זרועות ו-6 עיניים, אלא אנשים. בדיוק כמונו. רק שהם לא שמעו עלינו ואנחנו לא שמענו עליהם אף פעם.
האנשים על הכוכב הזה חיו בדיוק כמו האנשים על כדור הארץ, רק שלאנשים האלו הייתה רק מטרה אחת בחיים: למצוא אושר. ואת זה הם עשו בכל מיני דרכים.
כל אחד הפיץ אושר בדרך המיוחדת שלו:היו כאלה שהפיצו אושר בצורה של בתים, חלקות נדל"ן, מכשירי אלקטרוניקה ואפילו מחזיקי מפתחות, זה תלוי באיך שהבנאדם ראה את האושר שלו.
הסיפור הזה מתמקד בעיקר באדם אחד, שעוד לא מצא את האושר שלו. אבל הוא ידע שמה שהאושר הזה לא יהיה, הוא ימצא אותו בקרוב.
אז הוא יצא למסע. טייל על הכוכב כדי למצוא את האושר שלו. בהתחלה זה היה רק בעיר שהוא גר בה, ואז במחוז, ואז במדינה.
ככה הוא מטייל במשך שנה,שנתיים,חמש,עשר שנים. המשפחה שלו מתחילה לדאוג, אבל לו זה לא מזיז, כי המשפחה שלו, כולל האחים והאחיות שלו כבר מצאו אושר והוא עוד לא מצא את שלו.
ככה הוא הסתובב בעולם שלו במשך עשרים שנה, עד שהוא הגיע למדבר, ובמדבר הזה עמד בית. בית יחיד שנראה כאילו הוא לא שייך למקום הזה. האיש נכנס לבית ומגלה שזה בית רגיל, כמו כל הבתים שהוא ראה בחיים, רק שלבית כזה לא כל כך מתאים לעמוד במדבר. אבל זה לא שינה לו.
לבית הזה היו שתי קומות. בקומה הראשונה היה מטבח וסלון, ובקומה השנייה היו שני חדרים, כשבחדר אחד ישב איש וספר כסף.
הוא נכנס לחדר, והסתכל על האדם שישב וספר כסף במבט בוחן.
"מה אתה מחפש פה, ילד?" אמר הסופר לאיש שהרגע נכנס.
"יצאתי לחפש את האושר שלי. ואחרי עשרים שנה הגעתי לכאן. אתה יכול לעזור לי למצוא את האושר?" אמר האיש.
"תראה, כל מה שאני עושה בחיים זה יושב וסופר כסף, כי כסף זה האושר שלי. אולי גם האושר שלך זה כסף." אמר הסופר. "יופי, אז איך אני משיג כסף?" שאל האיש.
"אני אגיד לך מה. תעבוד אצלי בבית, תבשל, תכבס ודברים כאלה, ואני אשלם לך. שווה לעבוד כדי למצוא את האושר, אתה לא חושב?" אמר הסופר.
האיש לא התנגד, וכך הוא התחיל לעבוד אצל הסופר. במשך כמה שנים הוא עבד בבית ההוא, והסופר היה משלם לו מעט מאוד כסף כל פעם, אבל האיש התחיל להבין שכסף זה לא האושר שהוא חיפש. במקום זה, במהלך אותם כמה שנים הוא הסתכל על הבת של הסופר, והתחיל לחשוב שאולי היא האושר שלו. אחרי שהוא הסביר לאדם שאוהב כסף שכסף זה לא האושר שלו, והתפטר מהעבודה שלו.
אבל למרות שלא הייתה לו אהבה לכסף, נשאר לו קצת ממה שאותו אדם שילם לו בשביל ארוחה אחרונה באיזו מסעדה טובה, אז הוא הזמין את הבת של האדם שאהב כסף לאכול איתו ארוחה רומנטית במסעדה הכי קרובה, ובמהלך אותה ארוחה הציע לה לצאת איתו עוד כמה פעמים. היא לא סירבה, ולאחר שבוע הוא הגיע למקום שבו קבעו להיפגש. הוא חיכה שעה, שעתיים, שלוש, עד שהבין שהיא כנראה לא יכולה להגיע. הוא המשיך לחשוב על הסיבה שבגללה לא הגיעה לפגישה, עד שראה אותה מסתובבת עם איש אחר, גבוה ובלונדיני, מאלו שמחכים לכל בת שתצא איתה בבית.
הוא התאכזב. כל כך התאכזב למעשה שעזב את המקום ההוא. ברח לצד השני של הכוכב. במשך עוד עשר שנים הוא נדד לשם, עד שמצא חבל תלייה ניצב בדרך. הוא חשב שיכול להיות שזה האושר שלו, ואולי גם מהמחשבה שלא יכול להיות גרוע יותר, הוא החליט לנסות את החבל. זה אמנם לא היה האושר שלו, אבל כבר לא היה לו למי לספר על זה.
(עריכה: אני לא יודע אם כבר פרסמתי את זה, אבל אם כן, זה בטח היה לפני מלאאאאא זמן D:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
