מתהום הנשייה

זה זמן רב לא כתבתי כאן.

אני כבר לא בטוח יותר בדרכי. הכל מתערבב ואמ"ש רק הוכיח את חוסר ההחלטיות שלי.

אני מרגיש שאני שוקע בתוך בוץ עמוק ולא יכול להשתחרר כי אני פשוט לא רוצה.

אני עושה שטויות. מכל סוג שהו ולכולם כולל את עצמי. אני אפאתי. אני לפעמים מרגיש שמאז שנפרדתי ממורן הכול השתפר והכול הדרדר. 

אני לא יודע לאן אני מתקדם מכאן. מה המטרות שלי ולכמה זמן אני אחזיק אותם. 

אני לא נאמן לעצמי ולאחרים, וזה רק שאלה של זמן עד שהכול יתפוצץ לי בפנים. מצד שני אני לא מוצא את הרצון לשנות את זה. אני מניח שנגזר עלי לחיות חצוי. מאסתי.

"באתי, ראיתי, כבשתי" מיוחס ליוליוס קיסר