עוד לפני המסע היו שמועות וסיפורים גדולים ומפוצצים עד כמה המסע משעמותי ,חוויה לכל החיים,חובה לצאת חובה לצאת!

וחברים,בתור אחת שחזרה משם..

כול הפיצוציאדה הזאת נכונה ואפילו יותר -מסע הכי משמעותי שעברתי עד כה.

אני נורא עצלנית בקטעים כאלה,ואני לא אפרט ואסביר ואציין מה עבר בכל יום במסע וחבל שכך,אבל אני אספר בכלליות.

כל המסע ,זה שמתחילים אותו שונה,שמהלילה מוצאים אותנו בישביל שנפתח אתה טיול בזריחה,

למרות התלונות על הקור והעייפות בסוף אתה כל כך מודע על זה,זה פשוט גרם כבר מהיום הראשון הרגשה כזאת שאתה

בטיול הזה כבר שבוע שלם.אתה מתחיל להפתח עם חברי הכיתה כאילו אתם כבר באמת שבוע ולא רק בחצי היום הזה שעבר.

הקטע במסע שלמרות כל המדריכים הפעולות המורים כל התכנון המטורף והמדיוק שלו,כל אלה לא ישנו שום דבר אם

האנשים ,התלמידים,אנחנו, שבאים לעבור את המסע הזה לא ניהיה פתוחים לשינוי ובלי רצון זה לא יקרה,

ולמזלי.בורכתי בכיתה מדהימה!שלמרות הייאוש והקושי שהיה פה ושם התגברה,נפתחתה וכ"כ עברה שינוי,כבר עכשיו

אני יכולה להגיד שהתגבשנו בצורה מטורפת,ואנחנו עוד היינו בטוחים שקודם היינו הכיתה המגובשת ביותר,אז חשבנו..

כל חלק במסע הזה היה כול כך -" ואו ! " בישבלי.

עם זה בטיולים הרגלים,בטבע המדהים של המדבר,או של הצמחיה והפרחים והנופים המדהימים שראינו.

לחוות טיול כזה ששונה כול כך מכל טיול רגיל כולם עוזרים כולם צוחקים פשוט נהדר,כל התמיכה.

או התנדבות,הכיתה שלי הייתה בהתנדבות בבית לקשיש שפתחה את הראש ועמדתי עם דמעות בעיניים בכל סיפור של קשיש

אחר וכל חיוך או מילה שלהם היה פשוט מחמם לב.

או בהר הרצל שבכל הפעמים שהייתי שם,בחייים לא לקחתי את המקום הזה כול כך עמוק ורגישי כמו בפעם הזאת.

זה היה רגע השיא של המסע מבחינתי וראו זאת בכל הכיתה שלי ,לכולם.

לחשוב פתאום על החיים ועל המוות,לחשוב על האנשים על המשפחות,להפתח.לבכות כמו שבחיים לא בכינו,

כל הכיתה יושבת במעגל ובוכה ביחד ,מישו רק אומר מה הוא חושב ושוב הדמעות יוצאות מכולם,

זה היה הרגע שפשוט אף אחד לא העלה בדעתו לחוות עם הכיתה שלו,

ובכינו,בכי כל כך גדול ואמיתי,הבנות הבנים המדריכים,המורים,כולם ביחד בוכים עם המשפחות עם עצמם.

וכן ברור שהמסע הזה לא היה רק רצינות ובכי,היה בו המון,המון כיף,וצוחקים ושיחרור,

כשמכירים יותר את האנשים ואנישם נפתחים כיף לראות ולשמוע אנשים חדשים [למרות שמכירים כבר שנה וחצי ומעלה]

פשוט היה כול כך כיף ,עם זה בחדרים,במאהלים,בארוחות,במסולולים בהתנדבות בכותל,בכל מקום היה נורא כיף,

אפילו שכשבוכים זה בכי משחרר ואמית וזה כיף.

בקיצור היה לי כול כך מסע משעמעותי מכל הבחינות,

נפתחתי,אנשים נפתחו אלי,הכרתי אנשים מחדש,אנשים שמחו להקשיב לי ואמרו לי דברים מחממים את הלב בצורה

לא נורמלית,הראתי מי זאת לרה האמיתית וסופסוף החוסר אכפתיות והאדישות שתפסה אצלי חזק בזמן האחרון ירדה

ושוב הלרה האופטימית והחייכנית ושפשוט כיף לי ליהיות ככה חזרה,בקיצור מסע נהדר 

באמת,עד שלא עוברים לא מבינים.

ממליצה לכולם בחום!!באמת אחד החוויות הכי משמעוית בחיים,ושווה לנסות ולראות לאן המסע הזה יקח אותו,

היה מדהים.