נמאס לי.
פאקינג נמאס לי!
פעם אחת אני רוצה להוציא הכל בלי להתנצל, בלי להיות מי שאני לא, בלי לקוות שמישהו יגיד משהו שיוציא אותי מהסיפור.
מעניין תזין.
חושבות שכולי פוזה?
חושבות שאתן מכירות אותי? אז אני מצטערת מאוד להגיד לכן שאתן פאקינג לא מכירות אותי בשיט!
את, יש לך כישרון כלכך מיוחד לגרום לאנשים להרגיש אשמים, אני פאקינג התחלתי להרגיש שאני כלכך אשמה על זה שאני מדברת עליי מאחורי הגב..
צאי מהבועה שהכל טוב לי בחיים! סבבה? צאי מזה!
מבחינתך אני כלכך טובת לב, הא?
כשאני אומרת שאני לא חברותית אני סתם בפוזה, כי אני כלכך נחמדה שזה משו..
אז להיות חברותי זה לא להיות חבר של חמישה אנשים ולאהוב אותם, ועל כל השאר לשים זין, ולהיות אדיש לכל השאר, ולנפנף כל אחד שמתקרב אליי, כי יש לי את החברים שלי, למה לעזאזל אני צריכה עוד אידיוט שיכרך עליי לכל מקום? למה אני צריכה שעוד אנשים יאהבו אותי? לי טוב אם אלה שאוהבים אותי, עד לרגע שאני מגלה שהם לא.
וכל הקטע שלך של "אוי תראו אותי, אני כלכך פוזאיסטית צומי מסכנה, ואני כלכך שטוחה, ואני כלכך נמוכה, ויש לי גשר ויש לי משקפיים ואוי.."
פאקינג תרגיעי את עצמך!
נמאס לי כבר להתנצל על המראה שלי, סבבה?
אני לא הולכת להתנצל על זה שיש לי ציצי,
ואני לא הולכת להתנצל על זה שאני גבוהה,
ואני לא הולכת להתנצל על זה שאני יפה.
אוקי?
תכלס את לא עושה כלום חוץ מלהתלונן.
אז לי הייתה בעיית עם הגוף שלי? אז ירדתי במשקל, ועכשיו אני מרגישה פאקינג טוב עם עצמי!
ופאקינג הרגשתי שפעם אחת בחיים ישלי את כל מי שאני צריכה לידי,
ושאני מתחילה לפתח דברים עם דור,
ושאני מתחילה להיות בדיוק כמו שתמיד רציתי להיות.
ואז את יוצאת מנקודת הנחה שאני פוזאיסטית שאכפת לה רק מעצמה ומרכלת עליי עם כל העולם, כי כלכך רע לך עם העובדה שפעם אחת בחיים אני מאושרת!
וכל מה שאי פעם כתבתי או אמרתי, זה לגמרי אני. ואם אתן לא יודעות את זה אתן פשוט לא מכירות אותי מספיק.
אז נכון, אני אגואיסטית.
ונכון, אני חושבת שאני יודעת הכל.
ונכון, אני לא בנאדם חברותי ואני מנפנפת בעצבים כל בנאדם שמתקרב אליי בערך.
אבל טוב לי כמו שאני! טוב לי ללכת בדרך שלי ולטעות בדרך שלי ולהינות ממנה, זה עדיף מלהתקע אחריכן ולעשות מה שאתן עושות כי ככה יהיה לי יותר טוב.
ואחת אחרת (שתבין מי היא כי היא לא סתומה)
את החברה הכי טובה שלי ואת יודעת את זה,
אני אוהבת אותך ואת יודעת את זה,
אבל נמאס כבר.
אז נכון,
באמת צריך להיות בנאדם חזק כדי לבוא אליי ולהגיד לי בפנים שאת מדברת עליי עם אנשים, ולהגיד לי מה אני עושה לא טוב בפנים, כי אני לא עושה את זה. כי אני מפחדת, אחלה?
אבל עדיין, את מדברת איתי על מה שאנשים עושים רע, ואת מדברת עם אנשים על מה שאני עושה רע, אבל עצרת, רגע אחד, כדי לחשוב מה את עושה רע?
זה פשוט פוגע, ואני יודעת שתכעסי עליי בגלל זה, אבל זה כבר לא בעיה שלי.
אני אוהבת אותך ואת החברה הכי טובה שלי ואת יודעת את זה, מכאן זו ההחלטה שלך.
ונמאס לי מהפוזות של כולם,
ונמאס לי שאנשים אומרים שאני כולי פוזות וששום דבר לא נכון.
אז הוא נכון, הוא פאקינג נכון!
ואם אני אומרת שאני אוהבת מישהו, סימן שאני אוהבת אותו.
ואם אני אומרת שאני לא חברותית, זה כי אני יודעת מה אני עושה יותר משכל אחד אחר בעולם יודע, ואם רק תעברו בנאדם בנאדם שמכיר אותי והוא לא חבר כלכך טוב שלי כמוכן, תבינו שאני יודעת מה אני אומרת.
ואם אני אומרת שאני בדיכאון, סימן שאני בדיכאון, אני לא צריכה שתשכנעו אותי שאני לא!
אגב, לכתוב באילום שם שאני שטחית כי יופי זה לא יותר חשוב מאופי, זה הדבר הכי אידיוטי שקיים.
אבל את יודעת שיופי לא יותר חשוב מאופי, ואם זה לא ככה, למה לעזאזל את כל החיים מתלוננת על איך שאת נראית, אם במילא זה לא חשוב?
שונאת פוזות.
שונאת צבועים.
שונאת שמשקרים לי.
שונאת שמדברים עליי מאחורי הגב
ושונאת שאומרים לי שאני משהו שאני לא. כי אני יודעת מה אני יותר מכל אחד אחר בעולם.
אני מודעת לעובדה שאחרי הפוסט הזה תשנאו אותי,
אבל מעניין תזין.
נמאס לי, וזה תמיד חוזר על עצמו, והיום זה פשוט התפוצץ.
תעשו עם זה מה שאתן רוצות, לי פשוט כבר אין כוח להסביר שאני מי שאני, וטוב לי ככה, ואף אחד בעולם, אפילו לא שתי החברות הכי הכי הכי קרובות אליי, לא יוכל לשנות אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
