מבט אחד קדימה ושלושה לאחור.
לפחות כך זה מרגיש.
כאילו חוויתי את כל זה פעם, כאילו אני בגלגל כזה שלא נגמר, והכל כל הזמן משתנה, ועם זאת, תמיד אותו דבר.
לא משנה כמה אני אסביר כנראה שאף אחד לא יבין את זה. אפילו אני לא מצליחה להבין את זה.
נמאס לי לחוות את הדברים האלה כל הזמן, אני רוצה משהו שונה, אני רוצה משהו מיוחד, משהו שאני לא אצליח לשכוח.
אפילו סתם, משהו שלא יהווה חשיבות, אבל יוציא אותי מכל השגרה הזו שמשתנה ובכל זאת תקועה באותו מקום.
נמאס לי שמנסים להגיד לי מי אני ומה אני חושבת ומה אני אוהבת.
אני יודעת מי אני! אני יודעת מה אני חושבת ומה אני אוהבת ואני לא צריכה אף אחד מכם שיגיד לי! זו א-נ-י, ואני מכירה כל חלק בי.
אני מכירה כל חלק מבחוץ, ובמיוחד כל חלק מבפנים, ועם כמה שזה אבסורד, אני באמת אוהבת את כל החלקים האלה, ואני לא מתביישת להודות בזה!
אני אוהבת כל חלק בי וסופסוף אני שלמה עם האמירה הזו, ואני אוהבת את עצמי למרות מה שאומרים וימשיכו להגיד, ולמרות השגעונות האלה שאני חוטפת לפעמים,
כי זו אני! פאקינג אני! והבעיה העיקרית שלי היא שאני מנסה גם לגרום לאחרים לאהוב את כל האני הזה.
אותי זה כבר הפסיק לעניין, רוצים אותי כמו שאני? אחלה, לא? בעיה שלכם. אני כל מה שאני רוצה להיות ואני לא צריכה שאפחד אחר יגרום לי לשנות את דעתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
