מחברת התווים

"אבא!איפה הדובי של טניה?היא משגעת אותי פה!"קראה רוקסי אשר נשמעה בכל הבית, הם היו בעמצע אירגונים אחרונים.כי באותו יום בלילה הם תכננות לעבור לישראל.

הם גרו בארצות הברית,שלושתם:רוקסי,אחותה טניה ואביהם בן.

"הנה הוא!!הוו!לקס אני כבר חשבתי שאיבדתי אותך!" נשמעה היללה של טניה מהחדר שלה.

רוקסי החלה לבדוק את כל המגירות בחדר שלה.כשפתאום נתקלה במחברת,זאתי שהחליטה שהיא לא תפתח,המחברת תווים של אמה.

אמא של רוקסי נפתרה לפני 7 שנים,כשאחותה הייתה בת שנה והיא הייתה בת 8.

ביום שאמא שלה נפתרה היא חזרה מבית הספר ואביה אמר לה "תשמרי על טן.השארתי לך מעל המיקרוגל אוכל והשארתי בשולחן 2 בקבוקים לטן.תני לה" אבא שלהן לעולם לא השאיר אותם לבד,ואמא תמיד הייתה בבית כשהיא חזרה.היא לא הבינה.היא הנהנה בראשה בחוסר הבנה ובהתה באביה היוצא מהדלת במהרה.

אחרי כמה שעות אביה חזר אל הבית וסיפר להן מה קרה."אמא הלכה.היא במקום יותר טוב עכשיו.והיא לא תחזור" הסביר בתמימות.אבל רוקסי דרשה לדעת הכל.ולבסוף שמעה שאמה חזרה מהקניות כאשר נהג שיכור עבר ברחוב ודרס אותה.

"אולי יום אחד אני ילמד לנגן.ובאותו יום אני ייתחרת עם אני לא ייקח את המחברת"

היא הסתובבה במהריות והכניסה את המחברת לתיק נסיעה שלה.

"נו!טן!רו!אנחנו נאחר למטוס!" צעק אביה מהקומה התחתונה.

הם גרו בבית פרטי בעל 3 קומות.מתוכם השתמשו רק בשניים וקומה אחת הייתה סגורה ושם היו כל החפצים שהיו של אמה.

"אבא.מה עשיתה עם כל הדברים של אמא?" שאלה רוקסי את אביה בלחש.אביה לא הסכים שטניה תשמע דיבורים על אמה כי היא הייתה נוהגת לשבת בלילות לבכות על כמה שהיא חסרה לה.ולא לאכול ולא לשתות בגלל זה.

"אני דאגתי שישמרו אותם בכספת בטוחה.על תדאגי.כשנחזור לבקר כל הדברים שלה יהיו פה"

הוא ענה לה.

הם יצאו אל המונית כשפתאום ליד דלת המונית עמדו לני וקלריסה.חבריה הכי טובים של רוקסי.

"אני יתגעגע!אני ייכתוב לכם כל יום!ואתם תכתבו לי נכון?""כן" ענו השניים וחיבקו את רוקסי חזק.

שלושתם בכו.הם ידעו שהם יתגעגו אחד לשני.

"וואלה יופי!את נוסעת לחור הזה!לני נוסע לרוסיה,לחופשה,ואתם משאירים אותי לבד?"אמרה קלריסה בזמן שניגבה את הדמעות וניסתה לעודד.שלושתם צחקקו.הם התחבקו עוד פעם אחת ואז נהג המונית צפר להם ורוקסי הייתה חייבת ללכת.

היא נשארה לבהות בחלון.בחברים שלה אשר עמדו שם ובהו במונית הולכת ומתרחקת.בשלב מסויים היא הפסיקה לראות אותם.

"אני ייתגעגע"העירה רוקסי."כן,גם אני" מלמלה אחותה הקטנה אשר קינאה ברוקסי שחבריה באו להפרד ממנה.והיא בכלל לא חשבה על המסיבה הגדולה שערכו לה יום לפני.

"בנות.תבינו,זו תהיה חוויה טובה,אתן תכירו אנשים חדשים,תרבות חדשה וגם יש לכן הקלה ביחס לשאר האנשים החדשים.והיא שאתן יודעות את השפה".

אביהם ואמם אהבו נורא שפות.והם לימדו את הבנות הרבה שפות שונות.רוקסי ידעה לדבר עברית,אנגלית,ספרדית,צרפתית וגרמנית.וטן דיברה עברית,אנגלית,ספרדית וגרמנית.

הנסיעה הייתה ארוכה ומייגעת.לבסוף הם הגיעו לנמל תעופה.

אחרי הרבה בדיקות והמתנה של שעות הבנות ואביהם התיישבו במטוס.

"טן,על תפחדי,זו רק נסיעה קטנה.לא ייקרה כלום" הרגיעה רוקסי את אחותה שכולה רעדה ופחדה ובו זמנית בכתה.

רוקסי ניסתה לא להראות לאחותה כמה רע לה כדי לא להזיק לה.היא אהבה אותה מאוד.

אחרי שרוקסי הרדימה את טניה.היא פתחה את התיק שלה והחלה לבהות במחברת התווים של אמה.

"המטרה שלי השנה תהיה ללמוד לנגן" חשבה לעצמה בביטחון."אני לא יוותר"...