מחברת התווים

"היי, את חדשה פה בשכונה?" "מ... מה?"ענתה בהססנות "שאלתי עם את חדשה פה בשכונה"

"אממ... כ... כן... בערך... משהו כזה..."גמגמה "מה זאת אומרת?" "היום זה היום הראשון שלי פה, בישראל זאת אומרת." ענתה מאושרת שסוף-סוף הפסיקה לגמגם כשהביטה בפניו וראתה כי הוא נער בערך בגילה.

"וואי, ברוכים הבאים עם כך. אני רועי, נעים להכיר, מה שמך?" ענה כשחיוך נדיב על פניו והיא שקעה במבטו החמים "אני רוקסי, אבל רוב האנשים שמכירים אותי קוראים לי רו"

"מאיפה עלית?" "מה?" ענתה כלא מבינה "אוי סליחה. זאת אומרת מאיפה באת?" "אה... אני מארצות הברית" "ואו מגניב. דרך אגב, איך יכול להיות שאת מדברת כלכך טוב עברית עם רק היום הגעת?" הוא שאל בסקרנות בזמן ששניהם פונים להמשיך ללכת לכיוון ביתה של רוקסי.

"ההורים שלי לימדו אותי ואת אחותי כמה שפות. שניהם היו חובבי שפות" הסבירה כאשר היא מרימה את מבטה אליו.

"למה היו?" "כי אמא שלי... נפתרה" הסבירה בזמן שהיא משפילה את מבטה לרצפה.

"אני מצתער לשמוע. סליחה ששאלתי" אמר בעודו מרים את ראשה אליו ומנגב את הדמעות שמילאו את עינייה.

"טוב. ניראה לי שאני ילך לבית שלי" אמרה "לאיזה כיוון את גרה?" ענה במהירות כדי שהיא לא תספיק לקום. "לשם." אמרה בעודה מצביעה לכיוון ביתה.

"אני צריך ללכת לכיוון ההוא גם, איכפת לך שנלך ביחד?" הוא שאל כשמבט שובב על פניו.

"טוב, בסדר, מה כבר יש לי להפסיד? לא יזיק לי ליווי הביתה." אמרה וחייכה אליו.

שניהם צחקקו. הם החלו ללכת.

"דרך אגב, בת כמה את?" "אני בת 15" "גם אני. זה אומר שאנחנו נלך לאותה כתה"

"איזה מזל יש לי" לחששה לעצמה.

"אה? מה אמרת?" "מה? אה... כלום. שום דבר" "טוב" השיב לה בועודו מצחקק.

הם הגיעו לבית שלה. "אז, אני יראה אותך מחר, ביום הראשון ללימודים אני מנחש."

אמר בטון ביישן שכזה. "כן" היא השיבה כאשר היא מפנה את פניה לריצפה כדי שהוא לא יבחין בסומק שעל פניה.היא הביטה בשעון כשפתאום ראתה שהשעה עוד מעט שמונה "ואו. אני חייבת למהר. אני אמורה להיות בבית עכשיו" השיבה בלחץ והסתובבה ללכת "ביי רו" הוא אמר כאשר קולו נשמע כמתרחק. היא עצרה במדרגות ולחששה לעצמה בריגוש "הוא קרא לי רו!" וחזרה על המשפט הזה עד שהגיעה לדלת ביתה "טוב. פווו... להרגיעה כדי שטן לא תציק לי" חשבה לעצמה.היא נרגעה מהריגוש והשתדלה שלא לחייך יותר מידי. "היי אבא. חזרתי."

"לא חשבתי שיש כלכך לאיפה להסתובב כאן" אמר בציניות וכולם צחקו.

"יצאתי לעשות כמה קניות והכנתי לנו חביטה" הוסיף "תערכו שולחן" אמר להם וניגש לטפל בחביטה שהייתה על האש.

הבנות ערכו שולחן והתיישבו לאכול, רוקסי אכלה בתאבון רב. "את ממש רעבה אני רואה".

"כן" אמרה בפה מלא בסלט.

היא לבשה פיג'מה וצחצחה שיניים והדליקה את מנורת הלילה שלה כדי לכתוב לקלריסה.

"אני עייפה מידי. אני ייכתוב להם אחרי היום הראשון ללימודים. יהיה לי יותר מה לכתוב" חשבה לעצמה כיבתה את האור ואמרה לאחותה לילה טוב.

בבוקר הבא קמה מהניעורים של אביה "רו, את צריכה ללכת לבית ספר היום מתוקה" אמר בעדינות בעודה פותחת את עינייה "כן, כבר קמה" אמרה. לאחר מספר שניות היא ניזכרה שהיא תראה את רועי והיא קפצה מהמיתה במהירות והייתה מוכנה תוך מספר שניות.

"אף פעם לא ראיתי אותך כלכך ערנית על הבוקר" העיר אביה "מה לעשות שאני מתרגשת. אני הולכת להכיר אנשים חדשים היום" אמרה בעליזות. "טוב, שבי לאכול את ארוחת הבוקר עד שאחותך תהיה מוכנה ואני ילוה את שניכם" "טוב" אמרה ומזגה לעצמה חלב.

"אני מקווה שיושיבו אותי ליד רועי היום" חשבה לעצמה וחייכה...