This is me. Strippedסליחה, אדוני. זה לא היה במכוון. |
 כינוי:
ניקס גיל: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2013
חלולה. ימיי ולילותיי הריקים, המתמשכים, משתרכים אל
מעבר לאופק הנראה לעין. הזמן מתעתע בי. רגע ישנו, ולפתע אינו. ואני, נאמנה
להבטחתי, שומרת על ראשי מעל המים. תמיד מעל המים.
היכן הוא זה אשר בידיו חיי, ולו ליבי? היכן ההוא אשר יפיח חיים בשיממון נפשי? סביב
מי ייסובו מחשבותיי? למי אייעד תפילותיי, משאלותיי?
בהיעדר כל, ואני בודדה וגוססת, ברשות מי אוסיף להתקיים?
אני רוצה לקוות ואני רוצה תקווה. וכי לשם איזו מטרה אנשום אם לא למען אותו לוחם
צמא דם שלי? החוצץ הבלתי מנוצח שישקה אותי בשכחה ויכסה אותי בביטחון. המגן בלתי מעורער,
שיתייצב בחידלון הווייתי ויספח אליו את תחלואיי הקיום.
ונראה כי מאוחר. והסוף מר ונמהר.
למי יהיה עיזבוני? הטביעות הקלושות שהותרתי בחיי למזכרת, למשמורת, לתפארת. מישהו
מעוניין? מישהו בכלל שומע אותי? האם אני קיימת למישהו?
תפסיקי.
כמה ייאוש אני שותתת, ומתרוקנת וגוועת לאיטי.
כמה ניקס. איך ניקס. למה ניקס. והעיניים עצומות. והידיים מגששות. ואני רק צריכה
הכוונה למקום ההוא ממנו שואבים כולם כוחות.
אני קוראת את מילותיי בתיעוב, מיאוס, ועולה בי תהייה. האם ישנם אנשים המסוגלים
לכתוב כאשר הם מאושרים? מסופקים? מרוצים? הקיימים בכלל כאלה אנשים?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
