This is me. Strippedסליחה, אדוני. זה לא היה במכוון. |
 כינוי:
ניקס גיל: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2013
לאחרונה עולה בי חשש שהכול היה אצלי וממני. שראיתי מה
שרציתי לראות, וניפחתי מילים והמצאתי משמעויות כי היה חסר לי.
מי כמוני יודע שאני חיה בתוך ראשי, מרחב חסר גבולות בו למעצורים אין ערך.
האם אתאכזב? כמובן שלא. האם ישבר ליבי מעט? מה פתאום. האם אני שקרנית? כן. אך זה
רק אומר שאני יודעת היכן לא לדרוך ומתי עליי להשפיל ראשי. ותתפלאו כמה קל לדעת
בוודאות שהשמש היא הירח ושהאלים קיימים.
אני אהיה בסדר. למעשה, אני כבר בסדר. אפילו טוב. ועם קצת מאמץ נוסף - מצוין! בא לי
לפזז סביב עצמי ולשיר באושר. איזה כיף להיות נורמלית. איזה יופי לחייך.
אז טוב, תודה. עכשיו אפשר להפסיק לשנות אותי.
עול? ברור שיש אנשים שלא מבינים על מה הם מדברים. והם יגרמו לי לבכות אם ימשיכו
לקשקש.
השמיים הכחולים, נטולי העננים, מתחלקים בין כולנו. וכל רגע הוא התחלה חדשה לכל מי
שמתעורר לקריאות ההשכמה. אך המספר החדש הוא רק לו. כמו גם המילים הללו ממש, שאספתי
מתוך הרצון להאמין שאני יותר והחלטתי להשאיר פשוטות.
למה? כי כשהוא נותן לי, אני שומרת לי בקנאות, הופכת שוב ושוב. המומה, נבוכה, מבולבלת.
והתגובות הראויות קיימות אצלי, הן רק מאחרות לבוא.
למה? כי מגיע לו. והוא יקר ליקרים ואהוב לאהובים. ובשבילי הוא זורח. והאור שלו
בהיר והיום שלו צלול והחיוך שלו הוא יופי מתפרץ.
למה? כי אני רוצה שימשיך לחלום. שרק ימשיך לחלום. שיידע מה שלו לתמיד, ומה לעולם
לא ייקחו ממנו, ולא יפסיק לחלום.
ושוב, בבלה בלה שלי, אני מניחה לעצמי להאמין שאני פיתוי. והוא סוד. וביחד אנחנו
פורענות. ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה ומה אני עושה.
חשוך לכם? אם תתאמצו קצת תגלו שהמילים שלי גחליליות, והן יאירו את דרככם.
לעולם לא אפגע שוב באיש. לעולם. דברים חסרי-שם ימותו איתי, אצלי ובתוכי, אך
בזיכרונות של סובביי אהיה ללא רבב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
