This is me. Strippedסליחה, אדוני. זה לא היה במכוון. |
 כינוי:
ניקס גיל: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2013
כשהיא מספרת לי על הילדה הקטנה היא מרוחקת. ואני לא
יודעת איך נכנסים, אבל אני יודעת שמדהים. ואני יודעת שזה מעבר למה שאוכל לדמיין.
ובשם היקר לי אני יודעת להיות שקטה. וממתינה. והראש שלי על הברכיים שלה זה הכי
קרוב שהיא מרשה והכי רחוק שאני מעזה.
הכי חמודה. ואני רוצה לראות ולגעת. אני רוצה לדעת. אני רוצה להביט בה, בשארית
התום. קרבי, אחות קטנה. עירומה כמו שהיא. בלתי מחוללת שהיא. אני רוצה ללוות אותה,
לנשום ולחוות אותה כפי שהייתה. כפי שהיינו אנו, בימים שהזמן השביח ומקסם את ערכם.
והוא, שהיה לי אלוהים בעולם ממנו הדירו כל האלים את רגליהם. הוא שקרא לי פלא ואמר
שאני נס. הוא, שהיה התגלמות כל מה שנחשב טוב. ואיך נפלו גיבורים? ומי אנו כעת, בצל
האגדות הנשגבות ההן? זיכרונות רפאים לטביעות שהותרנו. תנודות זעירות, הדים של
צחוק. רק שאריות. שרידים לעלומים היפים, האבודים. והוא אומר שזה מושלם מפני שבלתי
אפשרי לגעת בזה, לשנות ולהרוס את זה. אז זה לשבת בחוץ, עטופים בלילה ובקור. זה
לנגב כאב וגעגוע שמתגלגלים מהעיניים. זה לחכות לשערים שרק ייפתחו. זה לדהות
ולהתפוגג לי בידיים עד אשר הוא איתי בגופו בלבד.
האלכוהול זורם. והם צודקים. תמיד צודקים. כי מי צריך סיבות, נכון? ואם לא ביקשנו -
אין רגשות אשמה. וזה שלנו להרוס רק בשביל לתקן, לפני שנהרוס שוב. ונרגיש כלכך טוב
עם זה, לעזאזל. אז נשתה לחיי זה. ובואו, חוגגים. והנושא הוא עכשיו, כי יש רגעים
שאין להם מחר. ומי שאתם היום זרים לאתמול. ועוד מעט כבר לא נהיה פה לחפור על זה.
וראיתם מה עשיתי? אין בי חרטה. ועל מתנות אומרים תודה. וההתפכחות שלי היא בגילוי
שאתם אנושיים, וצפויים לכיליון. אז האחד הזה הוא בשבילכם, שיהיה לכם ושתזכרו שבשורה
התחתונה, ובין שורה לשורה, אני אוהבת אתכם. תמיד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
