This is me. Strippedסליחה, אדוני. זה לא היה במכוון. |
 כינוי:
ניקס גיל: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2013
... הטעם באמת חסר חשיבות. ז"א, כשהוא ישנו. הרי אף אחד לא
אומר, היי, זה טעים, או, אני רוצה רק לטעום, ומתכוון לזה. כי זה מטופש. אז ריבוי
הטעמים הוא הונאה מתוחכמת של אנשים בעלי חזון, כשבשורה התחתונה המטרה היא שנפספס
את השורה התחתונה. נשכח, אם בכלל ידענו, שהטעם לא באמת חשוב. וגם הצבעים, אגב. שהם
כמו הצחוק הגדול על חשבון כולנו.
אבל זה כבר לא מצחיק. זה היה מצחיק בהתחלה. ואז משהו קרה, וזה הפסיק להיות מצחיק.
אבל זאת רק אני.
הפסקה.
בוקר טוב, עולם. כן, כי ככה. והעיקר שהכול דופק. ואלה רק פיסות ששליתי ממעמקי המה
לעזאזל שלי.
יש זרימה מסוימת, ובתוכה הכיוון שלנו הוא אחד ויחיד. החוקים הם חוקים, ולפני
שתחשבו על זה, הבלתי אפשרי הוא בדיוק זה - בלתי אפשרי. המסגרת ברורה ונטולת פשרות.
אז קודם מופתעים, כי לא צפינו שום דבר מכל זה. אח"כ מתנצלים, ליתר ביטחון.
ולבסוף - לא יודעים. לא הגענו לשם, אבל יום אחד זה יקרה. נצבור את כל הניסיון
והידע שרק נוכל והכול יהיה שלנו, להפוך את זה לכלום ולזכות בכל הקופה. אז זוהי
קריאה אחרונה לקיצור דרך מספר 666. דרך צלחה.
קשקושים. רק קשקושים. לילותיי כימיי, וימיי גוססים. הנה זה בא, הרגע בו ארחם ואבוז
לעצמי. והשאלה היא בכלל לא איך "יוצאים מזה". כל השפע הזה וחבל. הייתי
יכולה להוביל עסק כושל לשגשוג כלכלי עם שקיעה ברחמים עצמיים כעבודה. אירוניה.
מעניין אם יש מישהו, איפשהו, שנמצא במקום הזה שמשהו מכל ה*** הזה מדבר אליו. מעבר
לזה שליבי יוצא אליו הייתי רוצה לדעת כאן ועכשיו. רק תענו לי על זה, מהו המרחק
מכאן לנקודה בה אומרים נואש, והאם ניתן לעבור אותו בקפיצה גדולה אחת? כי נראה לי
שזה פחות או יותר מכסה את העניין. מחפש מוצא? הנה דלת, נעים להכיר. בוחן פתע -
שאלה ראשונה: מה, לא תצא?
זה שטף קבוע של מחשבות מקוטעות, מורעלות, המעתיקות את עצמן שוב ושוב, כשההוראה
מלמעלה היא זאת: עשו לכם בית.
זה "כרעי ברך, ילדה", ו- "פתחי את פיך". ואלה מחילות ארנבים
ואנשים מבעד למראה שאומרים "בואי נדבר על האפשרויות שלך". זה מתי ש-
"הכול יהיה בסדר" הופך ל- "לא יכולנו לעשות דבר". וזה חלום
בלהות אחד של, "אני הולך", ו- "בבקשה, זכרי מה הבטחת".
וסלחו לי, אני לא זוכרת שהזמנתי את זה.
חשיכה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
