This is me. Strippedסליחה, אדוני. זה לא היה במכוון. |
 כינוי:
ניקס גיל: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2013
גם בלי שעון או לוחות שנה השמש והירח יספרו לך על
הזמן שחולף. ובין השורות תבין שמיליונים על מיליונים לפני ואחרי, והשמש והירח
ימשיכו בלעדיך. כי תהליך הוא תהליך, והכיוון הוא באמת אחד ויחיד.
אתה לא תועה, היכן שתהיה. וכשהגיהינום שלך מתפרץ אתה רק צריך להתכופף. להשפיל ראש
ולהמשיך. כי גאווה ניתן לשקם. וכי לפני עשרים ושתיים שנים הייתה לך הבטחה אחת,
אותה קיימת עד כה. וכי עשרים ושתיים השנים האלה הוכיחו לך שבסופו של כל מסלול בו תבחר
יחכו לך עיניים אוהבות וידיים שפרושות רק בשבילך. וכי במצב חירום אתה תופס את מה
שיקר לך ביותר ומתקדם לחיים מפוכחים יותר.
אתה זוכר איך היינו קטנים, והם היו כלכך גדולים? מי ייתן לך אי פעם את מה שהעניקו
הם לך? אז כשהאנשים להם אתה חייב יותר מכל מבקשים בכל נשימה שרק תחיה, אתה עושה כל
מאמץ אפשרי לחיות. זה עד כדי כך פשוט.
[פתאום יש לי הרגשה שאת שתי השורות האחרונות כתבתי לעצמי].
כי החיים, נקודה. ובכל מקרה, נשמע כאילו על אף הקשיים שנערמים לפניך החיים קצת
פחות קשים כשיש כיוון ומטרה. כבר הצבת את עצמך כחלק מהמשחק כשבחרת להניח רגל אחת
לפני השנייה ולעשות את הצעד הראשון. ואתה הרי לא מצטער לרגע. אז אולי ההגנה שנזקקת
לה בעבר לא נחוצה לך עוד, בחיים הללו. אולי התהליך שאתה עובר עכשיו הוא חלק
מההתרוממות שלך ל"אדיר" שאתה שואף אליו.
לא יודעת מה מותר לי לכתוב לך. מה כדאי שלא. אני... עוצרת את עצמי כאן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
