This is me. Strippedסליחה, אדוני. זה לא היה במכוון. |
 כינוי:
ניקס גיל: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2013
והתביעה היא טביעה, גם אם יבשה.
אין לי מילים לצבע הזה. זה ירוק, וזה ירוק. והנה, גם זה. ואין מילים להפריד
ביניהם. והם שונים כלכך. אבל בכל זאת מתמזגים ונשפכים לתוכי, הצמאה להם.
רוויה לא תהיה. החללים שבי לא מאפשרים ולא מרשים זאת. אז אני לומדת, בצעדי התינוק
האלה, להסתפק בפירורים. להודות עליהם ולדעת שהם מזל שנפל בחלקי.
יש כאלה שגם פירורים לא קיבלו. וזהו.
הכול מעניין. הכול לשנן. היום הניקס הזאת הסתובבה בסוגשל שוק כזה. ונראה לי שרק
פערתי פה ובהיתי.
ולמרות שעצם קיומם מפחיד ומלחיץ כלכך, אנשים כלכך נחמדים.
הפתעה נעימה.
השמיים מעליי הם אבא ואימא. עוטפים ותמיד-תמיד, שם. האוויר מסביבי הוא כל מה
שחשוב. הוא משפחה וחברים. והוא מזכיר לי עם כל נשימה עמוקה נוספת שלא צריך יותר.
ואתה, היקר שלי. האם הבחנת בכמה שהתקרבתי? האם אתה שמח על זה?
רק דרמטיות איתי. אבל זו חלקת האלוהים הקטנה שלי.
מותר לי.
עריכה:
ואתם, הזרים שצופים בי. האם יש מילים בשבילי?
אקבל אפילו "שלום".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
