This is me. Strippedסליחה, אדוני. זה לא היה במכוון. |
כינוי:
ניקס גיל: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2015
... ולכן, גם כשהשעות שלי נראות לי זהות, הן כנראה בעצם לא. ולמישהי שכל חייה רק מחפשת יציבות וביטחון יש בזה משהו מאיים. כאילו שהתכנות שלי פגום. כאילו נועדתי לייחל למשהו שלעולם לא אקבל. שמעולם לא היה, בעצם. בשום גרסה של המציאות.
באנשים
גדולים וחזקים יש משהו בלתי מתפשר בעיניי. כאילו בראייה הקטנה והילדותית
שלי הנוכחות שלהם היא כמו קריאת תיגר על כל מה שעלול לקרות. והם כמו איים
בלב ים, על רצף הזמן של חיי. אין לי מחשבות בתוכי. מה שמתרחש מחוץ לי
הוא המייה בלתי פוסקת של מה שהיה פעם המחשבות של אחרים. וזה כלכך רועש.
והשאריות הללו מאנשים זרים שלעולם לא אכיר, או ארצה להכיר, אופפות ועוטפות
אותי. וכותבות דרכי סיפורים. כי המחשבות הללו תמיד יהיו מחשבות יד שנייה. ומתי מישהו בכלל היה מיוחד? מתי מישהו היה הראשון למשהו?
האחות
רות מאיצה בי להתקדם. וזה לעבור לגור ממש על הים. והיא גדולה וחזקה
בעיניי. אז אני אומרת אמן. ואורזת את הדברים שלי. ומתקדמת. מה שזה לא יהיה.
| |
|