אני כל הזמן מתכננת לי תפריטים, ומפשלת בענק.
ממש בענק.
עכשיו אמא שלי אמרה לי שאני כל הזמן אומרת שאין לי תאבון, אבל אני תמיד אוכלת כשאף אחד לא מסתכל, וזה נכון, כי אני מפשלת.
והיא אמרה לי לא לשחק אותה אלה שלא אוכלות.
מה היא מבינה? היא כזאת... לא יודעת. היא בכלל לא תומכת. אף פעם.
כשאני באה אליה עם אומץ ומבקשת שתעזור לי היא רק אומרת שצריך להתמודד ואין מה לעשות.
אז אני אוכיח לה שאני כן יכולה לרדת, שתפסיק כבר להציק לי בקשר לאוכל.
מהיום, למרות שכבר חטאתי כל כך, אני לא אוכלת.
למרות שיש מפגש, ואני בטח אוכל למרות מה שאני אומרת, אבל אני מקווה שאני אוכל רק איזה סלט של מרדונלדס, בלי תוספות,
ואיזה תה מארומה. יש להם תה כזה.. עם קינמון. אם הוא יהיה עם יותר מדי קלוריות, אני פשוט אקנה לי איזה בקבוק דיאט נסטי. הם די ממלאים.
תאחלו לי בהצלחה, אני ממש אצטרך אותה.
אוהבת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
