לעזאזל, כמה זמן לא כתבתי פה!
התכחשתי לקיומו של הלבוג הזה. הפינה המאושרת שלי.
חסרת הדאגות, בלי דרמה, בלי שטויות.
החלטתי לפתוח בלוג חדש, בוגר יותר, ואת זה נטשתי. ולמה? הבלוג הזה דווקא דיי נחמד. :)
אני חושבת שאני אחזור לכתוב פה מדי פעם, כשיהיו לי דברים נחמדים לספר.
בינתיים אפשר לקרוא על הדרמה פה.
כן.
זו הייתה הפינה המאושרת שלי. המקום שיכלתי להזדחל אליו ולהעמיד פנים שהכל טוב.
עכשיו אני כותבת בבלוג האחר שלי דברים שבחיים לא דמיינתי שאני אעלה לאינטרנט, לעיני כל.
הסטיות הקטנות שלי, הסודות שהיו מוחבאים עמוק בארון, המקום שאליו הם היו שייכים מלכתחילה.
אני יודעת שיהיה טיפשי לחזור לכתוב פה. בין כה וכה, זוהי לא השקפה של המצב הנוכחי.
וזוהי פינה ההייתה שייכת לאליס בת ה13, הילדה שהציגה את עצמה תמימה וחסרת ניסיון, זו שהייתה זנב לחברות שלה, חסרת כושר שיפוט או כל הערכה עצמית. הרבה השתנה מאז.
ובכן, אין לי עוד הרבה מה לאמר.
לעת עתה אאלץ לסכם את הפוסט הזה, ואקווה לעוד ימים מאושרים.

---