אני עושה דברים לא נכון.

או יותר נכון, אני לא עושה דברים.

אני לא חיה נכון,

אני לא חושבת נכון,

אני לא רואה או שומעת נכון,

אני לא אוכלת נכון,

אני לא מבצעת נכון,

אני פשוט... טועה נכון.

אני פשוט מכה. לא יאמן.

כולם אומרים לי מה שאני צריכה לעשות,

ויש בנאדם אחד שמבין שזה קשה.

ו... אני כלא לעצמי.

אני קולעת את עצמי בין סורגים,

אני מענה את עצמי,

אני שוטפת לעצמי את המוח.

והכל... כדי שהאוייב, אני, לא ידע.

לא יראה או ישמע, לא יחדור.

שבן ברית יחדור לראש שלי ויחטוף אותי.

בבקשה...

גב הגמל:

שמועות אומרות שגבו של הגמל נשבר כ"כ הרבה פעמים

שכבר אינו מרגיש את גבו. הוא פשוט חי.

חי את חייו, מובטל, חסר עבודה הרי אין בו שימוש.

ומאחר שאין גב הגמל עוד מסוגל להרים קש,

מעסיקו החליט לירות בו יריה אחת לראש, למה לא?

להאכיל ולטפל בחיה שאינה נותנת לו כל תועלת?

הגמל היה אומלל ומסכן, בייחוד ויריית המעסיק לא פגעה במקום הנכון,

הוא בכה ודימם ובכה עוד קצת. ימים, קופא בדמו המהול במים מלוחים.

כעבור ארבעה ימים מצא אותו נווד, הנווד היה בעל לב טוב, חצי לב.

והחליט לארח לגמל חברה עד מותו, למרות שנראה כבר מת.

הנווד בעל הלב החצוי נתן לו מים ואוכל, להמתיק את מותו המר.

יום בא ויום עובר והגמל לא מת, להפך...

מבלי שהנווד הבחין בכך העניק לגמל כל מה שהיה צריך:

אוכל, מים וחום. לאחר חודשים מרובים של שכיבה,

הגמל עמד על רגליו הקדמיות. לאחר חודש של כאבים וצליעה

הצליח לעמוד על רגליו האחרויות. יום בא ויום הולך...

כעבור שנה וחצי הגמל והנווד בעל הלב החצוי

החלו לנדוד צפונה, איש לא יודע לאן הגיעו. שמועות אומרות

שגבו של הגמל סחב קש ועימו גם את חציו השני של לב הנווד.

לילה צח,

גבריאל.