אני.שונאת.רעמים. כ"כ!

אני פשוט לא מסוגלת לסבול את זה!

**

אני מרגישה כ"כ הרבה לאחרונה.

רוצה, לא רוצה, לא יודעת!..

הגעתי למצב ש... אחלה, סבבה.

מורגן כבר ממזמן לא נמצאת שם...

וזה נהדר! מאז שאני מרגישה כמו אישה

שקיבלה את החרות שלה חזרה [:

וטוב לי... וכשאני מבלה עם חברים

זה יכול להיות כ"כ טוב לפעמים.

הרגשתי אושר בחודש האחרון הרבה יותר מפעם אחת...

אושר איליי. אמיתי כזה... כמו לנשום אוויר ממש ממש נקי.

אני יושבת בראש השולחן,

     עומדת על סלע בים,

     הולכת ברחובות תל אביב.

מסתכלת על כולם.... חברים.

ולא מפסיקה לחייך,

                לצחוק,

                לראות את הטוב,

ואומרת לעצמי "That's life"

ופשוט מדהים לי... (כןכן... זה הולך להגיע)

אבל...

עדין נמצא חלל ריק בתוכי איפה שהוא.

כי... אין, אין לי מה לעשות לגבי זה.

אני אדם שזקוק לחום.

אני פשוט לא מסתדרת בלי.

לפחות הפעם אני יודעת איפה לא לחפש.

ואני מרגישה.. הרבה. הרבה מידי...

ומה הסיכוי בכלל שאקבל את הרגש הזהה בחזרה.

אובכן.. עלוב. זאת אני אחרי הכל.

אני נוטה להרתיע אנשים שלא מכירים בי.

אני לא רוצה להיות הבנאדם הזה... שמרתיע.

הייתי בצד השני, בצד הנרתע. וכן... ראיתי בכך אתגר,

והתגברתי עליו, ואין לי כל חרטה בנושא אבל יחד עם זה

יכולתי לחסוך לעצמי כ"כ הרבה פגיעות.

נפשיות... פיזיות. כאב.

"When you leave don't look back,

don't you fall of the track,

keep moving on."

טוב לי. [:

**

כבר אמרתי שאני ממש ממש שונאת רעמים!?..

**

הבייבי שלי הגיעה! לפני שבוע בדיוק!

היא פשוט מדהימה! עולה על כל הצפיות שלי!

היא.פשוט.מדהימה. קוראים לך אנה.

אנוצ'קה שלי!!

(אלוהים, poison של טריה! העברתי!)

בכל אופן... המצלמה הזאת הפכה לחיים שלי!

קצת שמנה... אבל נו טוב! אני אוהבת אוהבת אותה.

שילמתי על השמנות הזאת ^.^

הינה כמה תמונות -

גרוס, ילדה יפה שכמותך.

ואני [:

האייכות של היצורה היפה הזאת פשוט עוצר נשימה.

ועוד אני התפנקתי - וויתרתי על עדשת הקיט 18-55

וישר עברתי ל18-200. אז... בכלל.

**

שונאת שונאת שונאת שונאת רעמיייייייייייייייים!!!!

**

נכנסתי ללופ מטורף של כפיר אפשטיין.

הבחור די מעצבן! עם כל העיוותים האלקטרונים!

זה מחרפן! כמה אפשר!?..

אבל משהו בקול שלו קורא לי כל הזמן לשמוע בריפיט.

X.x לא יודעת... יש לו גם כמה שורות שתפסו אותי ממש.

"הקהל מתבקש לקום לכבוד התקווה כשליבינו יושב עליה שיבעה."

הציטוט השבועי ^.^

**

יש לי bad hair day. אוף...

אני מאשימה את הרעמים!!

הכל באשמתם!!

טוב.. זה הקטע בו זה נהייה הרבה פחות מעניין.

**

אה.. עליי להוסיף, כן הצצתי לבלוג של האקסית החביבה שלי.

גיליתי שהיא הורידה את החתימה שלי מהקיר שלה כי...

"אני לא יכולה לישון כשהשם שלה, גל פלג, נמצא לי מעל הראש."

מורגן יקירה... הציור הזה -הוא- השם שלי!!

כל קו וקו זה החתימה שלי,

כל הצללה הכי קטנה היא אני.

הכתב שלי, הרעיון שלי, העופרת!... גם היא שלי.

את יכולה למחוק את השם, אבל אני תמיד אהיה שם.

מהדהדת מעל הראש שלך בעזרת הציור...

שאת בקשת ממני לעשות!

החברה השלך כבר יודעת מי צייר את הציור הזה?..

או שמחקת לפני שהיא תקלוט ^.^

מעניין אם כבר סיפרת לה על הקווים הקטנים שיש לך שמה,

(שעל כל 4 קווים יש קו אנכי אחד ארוך, כמו ספירת ימים בכלא)

שזה באמת ספירת "כמה בנות השכבתי במיטה הזאת"..

לא מאמינה שקניתי את "זה כל האנשים שאיבדתי בחיים שלי."

חח טוב.. זה לא באמת מעניין. סתם תוהה מה האופי שלה..

מנשקת כמוני... או נרתעת כמו שאני נרתעתי.

אם היא ראויה לך. או אם את בכלל ראויה לחיות עם עוד מישהו

חוץ מעצמך כמובן... כי זה עינוי בפני עצמו. לפי ציטוט שלך כמובן.

גניבת זכויות יוצרים משו.

חח כבר עדיף לך לצבוע את החדר.

**

פוסט ארוך... עייפתי...

הולכת לישון עם November Rain :]

"בעירי היו שתי עלמות",

גבריאל.