יהיה קיצ'י לפתוח ב"כל כך הרבה רציתי לומר לך..." נכון?

כי אני לא חשתי ככה אף פעם. שחסר... שהשורשים שלי חסרים,

לפחות לדעת עליהם.

רק עכשיו אני מבחינה בזה. יש לי שני כובעים שלך,

עשרה שעוני כיס מדהימים ביופים וכמה ספרי אומנות.

קלעת בול סבא, כמה קלסרים של גויה וואן גוך

וביוגרפיה של מיכאל אנג'לו [:

רק עכשיו אני באמת מבחינה ברצון הרדום שלי להתחבר אליך.

ובכן, רדום הוא כבר לא. תהיה בטוח. אני חושבת עליך הרבה..

מצאתי את עצמי לפני חודש חושבת על סבתא גם הרבה.

המחשבה התמידית היא "מה היא הייתה חושבת עליי היום?"

על מי שנהייתי, על מה שאני.

ולמרות שאיבדתי אותך בגיל צעיר כ"כ אני מרגישה ברת מזל..

שתי סיבות עיקריות:

אני זוכרת את הפנים שלך, אני זוכרת אותם היטב.

אני זוכרת שישבתי ליד המיטה שלך בבית החולים ממש כמה שבועות

לפני שהלכת לעולמך ובקשת שאגניב לך בייגלה, למרות שאסור לך.

אבל ממש רצית, אז נתתי... מצחיק אחד. ^.^

הסיבה השניה היא, שלא לכל נכדה מאוכזבת יש ספר שסבה כתב.

כןכן.. עליתי עליך סבא. "לגבורות". יותר טוב מכל שעון או כובע.

אני אוכל לקרוא את המילים שלך, את המחשבות שלך, את הסיפורים שלך.

בהקדשות "גלי" קראת לי. אתה יודע.. אני חושבת שהיינו מתחברים טוב אתה ואני..

חובבי אומנות הם אנשים כלבבי ולפי הכובעים גם סטייל היה לך! אז בכלל.

אני אייני מכירה אותך ואתה חסר לי. הקשר איתך חסר לי, האי וודעות.

אני כן חושבת עליך סבא. 11 שנים עברו ועכשיו התעוררתי. בוקר טוב משיח.

יחד עם כל זה, אני מסרבת לעשות ממך גיבור. לפני היותך הסבא המת שלי,

אתה אדם. ונכון שחלק מהחדר שלי היה שייך לך בעבר אבל אני לא יודעת מי אתה.

וזה צורם לי. אני לא יודעת אם הייתה אדם טוב או אדם רע.

אין שחור ולבן, אבל.. שראית שלמישהו נופל ארנק, רצת אחריו להחזירו?

אני יודעת שנלחמת במלחמת העולם ה-2, התגייסת מרצון?

רצתה כדי להציל מישהו? או את עצמך? המחשבה שלעולם לא אדע מדכאת אותי.

אל תדאג סבא... את הכובעים שלך אני מנקה כל כמה זמן.

ועל השעונים אני שומרת, הם יפייפים ממש.

ולקראת הבגרות שלי באומנות גם בטח אשתמש בספרים שלך.

אז... תודה אני מניחה.

גם על הרבע הליטאי! שיער בלונדיני ועיינים בהירות זאת מתנה נהדרת! P:

"לעפרי שלי

ביום הולדתך ה-65

את זוכרת?

אני זוכר.

בערב של ראשית חורף 48', נפגשנו;

ברחוב הרצל

(ליד החנות של פומפן).

האם לא נעמי היתה זו

שאמרה בנוסח המקובל,

הכירו וכו'?

גם היום הייתי מזהה,

בין עשרות -

את הסוודר האדום

שלבת אותו ערב...

אנני זוכר

מה אמרת, מה אמרתי;

אבל את ברק-עינייך,

זוכר גם זוכר...

ובאותו ערב, ובאותו מקום,

נוצר ה"קליק" בינינו,

ואף הזמנת אותי ליום הולדתך."

"לגבורות" \ דב פלג 

רומנטיקן, אומנותי עם שורשים רוסיים - מה לא ירשתי ממך תגיד לי?

ציפור קטנה גם אמרה לי שאביך היה הצלם של העיירה,

מה שהיה נורא נדיר באותה תקופה מאחר והומצאו רק 7 מצלמות אולי...

אני לעולם לא אדע הא?

כל מילה כאן מיותרת. אתה לא שומע,

לא רואה... גם לא תראה.

Without any goodbye kiss,

Gabriel.