"אני אזיין אותך י'הומו!!!" - לא משנה כמה הציונים שלי ירדו אני ארגיש גאון לידם. [=
אסיפת הורים:
קיבלתי על הראש, וחזק!! הציונים שלי הם ממוצעים ומטה. (מטהמטהמטהמטה)
אבל תכלס הציונים שזקוקים לשיפור הם מתמטיקה. ויתרתי! זה כזה איכס!
אני ומספרים זה כמו.. כמו.. אימו ואושר! אנורקסית ועוגה! פלאפי ורגל!
(סליחה, תמחקו את האחרון). בכל מקרה, המורות שלי פשוט חמודות,
אבל ממש ממש! מטומטמות אבל חמודות! - ליד אבא שלי!
הן לא הפסיקו לפלרטט איתו! בחיי שהרגשתי מיותרת בשיחה...
היא התחילה לדבר על הילדים שלה וקריירה ואבא סיפר גם על החיים שלו,
והם כבר מצאו משהו משותף - שניהם אוהבת את השעה ההיסטורית בגלגל"צ!
"היי אבא, כדי שנזוז א-מ-א לא רוצה שנאחר!!" (סחטיין קיצה - 2 נק'!)
אלה היו בין השישי - שבת הכי אומללים שהיו לי אי פעם. אני בחיים לא רוצה לחוות עוד שניה אחת מכל מה שקרה שם.
יאוש בו אתה יוצא אשליה של תקוה כדי שלא תשבר לגמרי, גורם לעמך להאמיז שזה רק סיוט שעוד רגע תקום ממנו,
כי כ"כ רע לא יכול לבוא.. פשוט לא. בלי התרעה מוקדמת, בלי סממנים, בלי... בלי היכולת להחזיר הכל אחורה
ולעשות את המעשה הקטן ביותר שיהפוך הכל. העיקר שהכל נגמר. אומרים שאחרי שפל באה הגאות.
ולעומת זאת ביחיסים אחרי... זה... אין דרך חזרה. כל מה שנישאר זה לעצום את העניניים, לנשום עמוק, ולקוות לטוב.
היום יותר מתמיד יש לי רצון לבוא ולומר "אני מצטערת".
See you there, "
Gabriel.
P.S: behind you... "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Snorff