נמאס לי להרגיש ככה. כאילו אני חונקת, כאילו אין טעם.
כאילו... זה חוזר על עצמו. לא רוצה את זה, חח.. כאילו שיש לי ברירה.
מצחיקה אני היום. זה מפסיק היום. אחד ביום, זהו.
את, עשי מה בא לך. אני לא אהיה החונקת. neverevernever. בעע...
וואו, זה נוראי הא?... אני פשוט מוציאה את כל הרעל שלי פה.
זה לא דבר שאני אוהבת שאנשים עושים, וזה לא דבר שאני אוהבת לעשות.
למה אנשים צריכים לקרוא את הזבל של אחרים?...
להכניס לעצמם עוד טיפה שחור, לצרות של עצמם שמתרקבות להן.
המ.. חלום ליל קיץ,
ים... בירה... שקיעה... שקט.
אומללות וחיוך זה דרך חיים חבר'ה!
ויוה לה פייק!
חבל הטלפון כבול סביב הצוואר - לא יכולתי למצוא דימוי יותר טוב,
גבריאל.