אני אפילו לא אתחיל לתאר כמה מגעיל היה.

אני עיפה, על הרגלים מ-6:40 וטורטרת עד 6 וחצי.

אבל 10 דק' בקניון השרון נתנו לי חיוך קטן. הרגשת סיפוק [=

לאאוהבתנתניהלאאוהבתנתניה, להיות שם היום לא עשה לי טוב.

בכלל. אבל סוףסוף, משהו קטן וטוב שיצא לפועל:

סקסי! [: כןכן.

אני יושבת באוטובוס, איתי עולים עוד 4 אנשים.

כל אחד עולה ומחפש את המקום הכי רחוק מכל בנאדם אחר.

מסתכלת מסביבי, כולם עם מבט כ"כ מיוסר בעיינים.

אם הייתי מציירת אותם כל אחד היה מצוייר עם עין רטובה.

יראה הכי טבעי בעולם. עושים טובה לאנושות שהם קמים לאוטובוס.

אז... העפתי מבט אחורנית ובזווית העין קלטתי מראה.

"עוד אחת שעושה טובה לאנושות...".

בחיי שכמעט הלכתי למקדולנס כדי לחפש חיוך בתל אביב,

לדמיין שהם לא מקבלים על זה משכורת.

אז פה אני אסיים את זה כי תכלס אני לא מבינה למה אני נשארת ערה.

מזוכיזם משו. נעע... לא הקטע שלי. אני יותר אוהבת לראות אנשים סובלים - פאן אמיתי!

צחקתי כן?...

"Just sweet beginnings and bitter en-dings",

Gabriel.