ואני מתחילה להיראות כמו אסיאטית.
ההורים כבר אורזים, אבא עם חיוך יופלה ואמא אדישה לחלוטין.
אני על סף התפרצות נפשית, הרצון לקום וללכת מגיע למימדים רצינים.
אני באמת חושבת שהוא מספיק גדול כדי שאפילו אני אממש אותו.
קיבלתי עבודה, קייטרינג סולי סולה, האמת שאני די מאושרת מיזה.
זאת התחלה, אני חושבת על להתחיל לחסוך.
ואולי בפעם הראשונה כוח הרצון שלי יוכיח את עצמו ואצליח לחסוך לטיול הגדול.
כיוון - חשבתי על ברצלונה אבל... העולם גדול מידי בישביל לכוון למקום אחד.
אירלנד, ניו זילנד, אוסטלריה, שוויץ, ספרד, תאילנד, ארה"ב וזה פחות העיקריים.
אני הולכת לעבוד כמו חמור! אבל האם אם אמא של החמורים!...
חח בטח יהרוג לי את הבגרויות הא? או.. שינוי בתוכניות,
אני הולכת לעבוד כמו חמור בחופש, וכמו אתון בלימודים? יותר טוב?..
"מי העיז לומר שאני לא אוכל לעוף?
מי העיז לומר שאני עוד אגדל בסוף?"
היסט(ו)ריה היסט(ו)ריה היסט(ו)ריה היסט(ו)ריה!!!!
מחר מבחן מועד ב' למתכונת וכמובן שאני אלמד רק ביום האחרון.
כ"כ מתאים לי! אני לא יכולה לישמוע עוד פעם אחד היטלר!
לפני שיהיו תיכנונים לפיתרון הסופי של המורים להיסטוריה!
ושל הבנים של המורים להיסטוריה! ו-3 דרות לפניהם ו-3 דורות אחריהם!
וגם בוחנים! הם משמרי חומר (תרבות) ומשתפי פעולה! כופרים!
*שאיפה נשיפה"... טוב.. נירגעתי...
הזיפו שלי זקוק לטיפול... :[
זה קספר, של אסף ואיתמר.
אני יכולה לפתוח עסק העוסק בהריגת מחזרים אחרי אנשים לא רווקים.
כי לי יש המווווווון קליאנטים. יותר כמו קלינטיות.
מעניין אם יש אנגלו-סקסים סקסים,
גבריאל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Snorff