כל אחד מוציא ממני משהו שונה, צד שונה..

ענבל - הצד הטוב.

שירה - הצד המצחיק.

טל - הצד החופשי.

נועה - הצד שלא שפוי.

ענבר - הצד החזק.

מורגן - האומנותי, השונה, ה... לא מוגדר.

לא יודעת.. סתם רציתי לכתוב את זה..

אני מאמינה שמשהוא מהאנשים שיש

להם משמעות בחיים שלי משתקף בי.

לא יודעת עם אני רוצה להאמין בכך,

או שזה פשוט ככה..

אני מניחה שאולי עכשיו תביני...:

"I want to hold you high and steal your pain"

הדבר הכי ביזארי קרה... ענף בערך בקוטר של 7 ס"מ, נישבר...

עכשיו, הוא לא סתם נישבר, יש סימנים של שריפה, עכשיו...

או שמישהו ניסר את זה עם מסור שבא גם עם להביור! (איקאה משהו..)

או שזה ברק!

ניצוצות,

גבריאל.

להיסטוריה יש נטיה לחזור על עצמה, אני הולכת להוכיח את זה על בשרי.

כן טוב, היה מצחיק!

וזה פוסט ממש קצר בלי תוכן טוב,

מהסיבה הפשוטה שאנשים לא מגיבים לי

וכי למורגן משעמם והיא דורשת פוסט!

מאחר וכבר הכותרת נכתבה,

אקדיש פוסט זה לנורמה ג'יין,

שהפכה מילדה תמימה ויפיפה,

לסמל מין, למוצר תעשייתי.

לזכר התמימות שלנלקחה בכוח,

גבריאל.

Lets Play.

אני מותשת כ"כ. אבל ביחד עם זה כ"כ מאושרת.

התגעגעתי להרגשה הזאת של הביחד.

ההרגשה של יש לי אותה, אני אוהבת אותה.

וטוב לנו יחד, ריבים פה ושם אבל זה בקטנה.

אני שוכבת על הגב, ואת נישענת לי על הכתף,

מחבקת אותי, הרגע הזה... הרגעים האלו...

הם בין הרגעים המועטים שאני חיה בשבילהם.

אנלוגיות זמן.

גבריאל.