סתם כי זה השיר שמתנגן ברקע, VH1 זה איכות.
השיר בלי שום קשר למה שהוא מעביר עורר בי שוב, רגשות...
רצונות שהציפו אותי ועדין במציפים בצורה קיצונית כ"כ. אף פעם,
אף פעם לא רציתי כ"כ לברוח. אבל לא כי קרה לי משהו רע,
לא כי נמאס לי כבר מפה.. למרות שאפשר לומר שאני יותר מיואשת
מיום ליום.
אבא ואמא שלי נוסעים לשבוע לאיטליה עוד איזה חמישה ימים.
בחיי שרציתי לבכות שמעתי. גאד, לצאת מפה כבר! אותם נופים,
אותם אנשים, אותה אווירה, אותם מנהגים...
לשם שינוי אני רוצה לקום עם מוזיקה ש... כינורות! אני רוצה לשמוע כינורות מהרחוב.
לשם שינוי אני רוצה לקום עם הזריחה רק ביגלל שאין לי ווילון שיכסה את החלון העצום שיש לי בחדר.
לשם שינוי אני רוצה ללכת למטבח ולראות שאין מה לאכול כדי שאוכל לצאת ולחפש
בעצמי את הסופר הקרוב בקרב כל מיני אנשים שאין לנו שפה משותפת ולהראות מטומטמת להחריד.
לשם שינוי אני רוצה לשכוח איפה הצפון ולהיות שלמה עם זה לחלוטין.
אני רוצה לקחת את המצלמה, הגיטרה והספר סקצ'ים שלי ולחפש דברים חדשים לראות,
למרות שרק העובדה שיצאתי מהדלת בלי לומר לאף אחד זה יהיה חדש.
את אוסקר אשאיר בבית, או בדירה לפחות. לא שרוד טיסה בילעדיו.
אתן לנופים החדשים להקסים אותי, ללא שום השחת דעת,
הכינורות ברקע יהיו שינוי מרענן מ-Paramore או הבנות נחמה.
הבטריה של המצלמה בטח תגמר וחצי שעה, המוזה תציף אותי ואתלבט בין מיליון דברים לצייר,
וכמובן שאמצע לי פינה חמה לנגן בה ואולי אפילו ארוויח מטבע מוזר שאני לא יודעת את ערכו.
לעולם לא חלמתי בהקיץ כ"כ הרבה, מחשבות שונות על מקומות שונים.
אני לא יכולה לחכות כבר. רק לצאת מפה. בגרות מלאה, לא בגרות מלאה.
חבר שהגיע מאיטליה, שההורים שלי הולכים לפגוש שהם יהיו באיטליה,
אכל איתנו ארוחת ערב. וקצת ניפלט לי כמה שהייתי רוצה לטוס איתם.
"תראי גלי, יש לי דירה בוונציה עם מיטה מקלחת והכל... את מוזמנת
לבוא מתי שתירצי, אשמח לארח אותך שמה."
הלוואיהלוואיהלוואיהלוואיהלוואיהלוואיהלוואיהלוואיהלוואיהלוואיהלוואי.
העצמאות הזאת, החופש. אולי זה חלום האמיתי שלי.
"הייתי אז מוכרח לפרוס כנפיים לעוף",
גבריאל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Snorff
