לפני הכל אני רק רוצה להודות לכם מלא מלא על שהמלצתם על הפוסט הקודם שלי ושהוא הגיע לעמוד הראשי, זה שימח אותי נורא נורא נורא!!

הפעם זה אפילו לא קשור לאיתי... (;

נמשיך?

אוקיי.

בכל מקרה, פוסט רגיל לא תקבלו היום כי חזרתי ביום שישי מלונדון.

הו, כן!

פוסטיול!!

(סליחה על ההלחם הדבילי, הייתי חייבת)

טוב, יאללה, נתחיל?

בבוקר יום שישי קמנו מאוד מוקדם (קצת יותר מוקדם משעת קימה לבית הספר, שזו שעה יחסית מאוד מוקדמת בשביל חופש שרק התחיל).

השמש עוד לא ממש זרחה:

סיימנו לארוז את הכל (חוץ מכבל הטעינה לטלפון הסלולרי שלי, כפי שהסתבר מאוחר יותר), ולחקנו מונית עם נהג נחמד לשדה התעופה.

נסענו לעבר הזריחה:

הגענו לשדה התעופה יחסית מוקדם, ועברנו את התורים יחסית מהר:

מקרה משעשע למדיי קרה לנו באותו תור-

שלושתנו עמדנו מאחורי איש שהמזוודה שלו לא הייתה ממש יציבה, ובשלב מסויים היא פשוט נטתה אחורה וכמעט נפלה, אלמלא אמא שלי שמנעה ממנה ליפול.

אמא ניסתה להחזיר את המזוודה לעמוד, אבל כל פעם שהיא עזבה אותה - המזוודה שוב התנדנדה וכמעט נפלה (רצוי לציין שתוך כדי תהליך ייצוב המזוודה אבא ואני התפקענו מצחוק בשקט).

בסופו של דבר היא לא הצליחה להעמיד אותה בזמן עד שהיה גל של התקדמות בתור.

אז האיש ההוא התקדם, אמא שלי הטתה מעט את המזוודה שלו לכיוונו (לא עם הידית), והאיש ההוא פשוט תפס את הידית בלי להסתכל והתקדם עם המזוודה, לחלוטין בלי לדעת מה שהמזוודה שלו עוללה לנו שניות קודם לכן.

הוא, בניגוד אלינו, הצליח להעמיד את המזוודה שלו לידו.

ואז היא שוב התנדנדה.

אמא תפסה אותה וסוף סוף הצליחה להעמיד אותה במקומה, אבל שלושתינו כמעט לא הצלחנו לשלוט בצחוק שלנו בשלב הזה...

מסכן האיש הזה, עמד מול אנשים מצחקקים בתור. P:

תמונה אומנותית שצולמה מהתור:

בזכות זה שיצאנו מוקדם יחסית לשדה התעופה, הייתה לנו בערך שעה פנויה לבזבז שם עד הטיסה עצמה.

אני העברתי את זמני בצילום, באינטרנט, ובציפיה שמישהו יתקשר לטלפון הציבורי הקרוב אליי שנתתי את המספר שלו לעוקבים אחריי בטוויטר ובפייסבוק.

סוף סוף הגיע הזמן לעלות למטוס:

המטוס היה חינני למדיי מבפנים (זו הגזמה קלה של הצבעים):

שלושתנו ישבנו באזור הימני של המטוס, קצת מאחורי הכנף.

אני ישבתי ליד החלון וצילמתי כמו מטורפת.

בשלב מסויים הגיעה ארוחת הבוקר, שהייתה לא רעה בכלל.

אפילו טעמתי יוגורט לראשונה בחיי מאז היותי תינוקת! ואפילו אהבתי את זה!

לתותים קשה לאכזב אותי 3>

והצילומים ממשיכים:

הגענו לשדה התעופה Heathrow:

ונסענו ברכבת התחתית לכיוון המלון שלנו, לתחנת הרכבת Earls Court:

השעה הייתה כבר 5 ולא אכלנו שום דבר מאז ארוחת הבוקר במטוס, אז היינו ממש ממש ממש רעבים.

ממש קרוב לתחנת הרכבת התחתית היה סניף של בורגר קינג, אליו אצנו רצנו כדי להאכיל את עצמנו במהרה.

אכלתי צ'יזבורגר כפול עם בייקון.

בהתחשב בטעם שלו ובכמה שהייתי רעבה לפני שאכלתי אותו, זה אולי היה הדבר הכי טעים שאכלתי מעולם.

בסופו של דבר הגענו למלון שבעים ומאושרים.

המלון היה ברמה ממש גבוהה, ועל שולחן האוכל הייתה מונחת קערית פירות מפלסטיק.

או לפחות חשדנו שהם מפלסטיק, כי הם נראו כל כך מושלמים!

(בסופו של דבר גילינו שהם לא היו מפלסטיק כי הם נרקבו כמה ימים אחר כך, והיה לנו נורא חבל עליהם..)

כשהגענו לחדר אני כמובן ישר הלכתי לבדוק מה יש בטלוויזיה:

אמא ואני היינו ממש עייפות מהטיסה והכל, והיינו חייבות ללכת לישון קצת כדי שנוכל לעמוד על הרגליים.

בגלל שלא היה לנו כוח לפתוח את הספה למיטה בשבילי, אמא ואני ישנּו במיטה הזוגית.

ממש שניות אחרי ששתינו עצמנו עיניים, פתאום שמעתי את אמא צוחקת בקולי קולות מסיבה לא ברורה.

שאלתי אותה מה לעזאזל הצחיק אותה כל כך, והדרך הטובה ביותר להסביר לי את זה הייתה לצלם את התמונה הבאה של מה שהיא ראתה באותו רגע:

(זה ג'ורג' מחולצת הביטלס שלבשתי אם זה לא ברור. ואם זה ממש לא ברור, אז זה נראה כאילו הוא שוכב איתה במיטה. קפיש?)

אחרי שקמנו והתאוששנו, הלכנו לסופרמרקט עצום בקרבת מקום בשם Sainsbury's ועשינו קניות לשבוע.

חוץ מדברים ממש מגניבים שיש רק בחו"ל, ירקות ופירות מושלמים ובעיקר מלפפונים בגודל לא הגיוני, ובמבה באנגלית במדפי הכשרות, תראו מה מצאתי שם!

אחרי שעשינו קניות אבא הכין לאמא חביתה ולי הכין טוסט מהכריך שלקחנו לטיסה שלא אכלנו, בזמן שאני התחברתי לי לאינטרנט והשלמתי פערים:

בבוקר יום שבת הכנו לעצמו קרואסונים של פילסברי שקנינו יום קודם לכן.

הם לא יצאו כל כך טובים, אבל זה בכל זאת היה מגניב לגמרי.

ציטוט של אמא שציטטתי באותו בוקר לפייסבוק:

אמא הולכת לה ומחליקה על רצפת הפרקט שבחדר.

אמא: "אאוץ'! תזהרו פה על ה... אני מתה על הפרקט הזה!!"

יצאנו מהמלון לקראת יום ארוך ומרתק!

באותו יום קבענו להיפגש עם גראהם (בחור אנגלי בן 38 שהכרתי בפורום של ווירד אל כי שנינו נלך להופעה של ווירד אל בדצמבר) בכיכר טרפלגר.

עד השעה שבה קבענו להיפגש, הוריי ואני ניסינו להעביר את הזמן והלכנו להסתובב קצת באזור.

בדרך לפארק סיינט ג'יימס פגשנו ב(ככל הנראה )צוות של אנשים שניסו לצלם סרט או משהו. או משהו כזה. כזה:

הגענו לפארק ושוב התחלתי לצלם בהיסטריה את הסנאים וציפורי המים (אהםקיטשאהם):

אחרי שנמאס לנו מסנאים (זמנית), המשכנו ללכת, והגענו למקום קצת יותר מפורסם:

לא מזהים?

אוקיי, אולי תזהו את זה!:

כן כן!!!

הלכנו לנו בתמימות על הגשר ליד הביג בן, כשפתאום הבחנתי בצלליות האלה על הרצפה, שזכורות לי מהתמונה המפורסמת מהפיילבלוג!:

(לא הצלחתי למצוא את התמונה המקורית מהבלוג, אז הנה תמונה אחרת של זה שגיא קופמן מצא לי)

והייתי כולי "אעאהעאהאעהעע זה מהפיילבלוג איייייזה מגנייייייייייבבבבבבבבב!!!!!!!!"

אחרי שנרגעתי קצת והייתי מוכנה לעזוב את המקום, החלטנו ללכת סוף סוף לכיכר טרפלגר, ובדרך לעבור ליד הלונדון איי.

(וואו, התמונה הזאת יצאה קריפית יותר משציפיתי)

כשהגענו לכיכר, בערך רבע שעה לפני הזמן שקבענו עם גראהם, היה לי משעמם אז צילמתי מלא אנשים אקראיים:

(אין לי מושג מי זאת אבל אני מקווה שהיא לא הסתכלה עליי ולא הוטרדה מידי מזה שצילמתי אותה)

בשעה אחת גראהם התקשר לסלולרי של אמא שלי, ואבא דיבר איתו.

נפגשנו, וגראהם לקח אותנו למסעדה איטלקית טובה וארוכה בקרבת מקום.

אחר כך גראהם לקח אותנו לסיבובים בעיר, ובין השאר עצרנו לנו בחנות HMV גדולה.

דברי ביטלס שווים לקנייה לא ממש היו שם, אז חיפשתי לי ווירד אל.

בסופו של דבר מצאנו את אגף ה"comedy" והיו שם 4 אלבומים, שרק אחד מהם הייתי צריכה.

זה היה "Weird Al Yankovic", והוא עלה 10 פאונד.

מה יכול היה להיות יותר מושלם מצירוף המקרים הזה?

(כלום)

שילמתי למוכר, ויצאתי מאושרת מהחנות.

אה, ואפרופו חנות...

נחשו באיזו עוד חנות ביקרנו עם גראהם המסכן שנאלץ לחכות בחוץ דקות שלמות כי פשוט לא רציתי לצאת ממנה?

אז עשיתי קניות ב"Beatles Store":

2 חולצות (אחת מדיום ואחת אקסטרא לארג כי לא היה קטן יותר ולא הייתי מוכנה לפספס את ההדפס המגניב של האלבום האהוב עליי)

סיכת פול מקרטני קטנטנה

2 פאטצ'ים לתפירה על משהו

כובע צמר שחור עם הלוגו בלבן

ולוח שנה (שהתברר כמאכזב מאוד אבל עדיין אפשר להשתמש בו בשביל פוסטרים)

אחר כך הלכנו לאיזו חנות מתוקים וכל אחד אכל לו קינוח.

אני, איכשהו, לא הצלחתי למצוא דרך נורמלית לאכול את שלי (עוגת נפוליאון קשה) כי זה כל הזמן התפרק ונשבר לי:

אחר כך נפרדנו לשלום מגראהם והמשכנו בדרכנו.

אחר כך אבא ואני נפרדנו מאמא שהלכה לה להסתובב איפה שבא לה.

אבא ואני חיכינו לאוטובוס מספר 74 בתחנה.

הגיעו (כמה פעמים) כל שאר הקווים שעוברים בתחנה ההיא חוץ מ74.

בדיוק כשאבא הכריז ש"לא משנה מה, אנחנו עולים על הקו הבא שעובר, גם אם הוא לא 74", הגיע קו 74.

הרגשתי כאילו אני חיה בסיטקום!

תמונות מהדרך חזרה למלון:

(חידה: מה יצר את הקו הכתום המשונה במרכז התמונה? העונה נכונה יקבל סמיילי של יד עם אגודל מצביע כלפי מעלה!)

התעוררנו לבוקר של יום גשום, לכן - יום למוזיאון!

אבל קודם היה מקום שהיינו צריכים להיות בו...

זה יהיה ממש חופר אם אני אפרסם פה את התמונות שצילמנו, אבל תאמינו לי שהיו הרבה.

וכן, היו גם נשים.

לסיום הנושא, הנה תמונה משעשעת של אמא שלי לא שמה לב לגורילה שרצה לידה:

תמונת "הייתי על גשר שמשקיף על הלונדון ברידג' ואני מגניבה" כמו שצריך:

לאחר כל מיני טיולים מעניינים יותר ופחות החלטנו לאכול ארוחת צהריים.

אבא אכל פיש אנד צ'יפס, אמא אכלה תפוח אדמה ממולא בגבינה וכל טוב, ואני אכלתי את הדבר הזה:

נכון שזה נראה ממש טוב?!

אז זה לא!!

זה כולה אטריות חסרות טעם, מעליהם מלא טונה, מעליה קצת גבינה, ומעל הכל חתיכות ירוקות ולא טעימות של לא-יודעת-מה.

הייתי צריכה לשפוך הרבה מלח כדי לאכול את הדבר הזה.

בהמשך, הלכנו לעבר הNational Gallery Museum.

בכיכר (טרפלגר) מול המוזיאון היה סוג-של יריד שמרחוק נראה תמים-למראה, חוץ מהעובדה שהיו בו הרבה מאוד אנשים.

כשראינו אותו מרחוק אמא אמרה לי שכשהיא רואה מקומות כאלה היא בדרך כלל שואלת את עצמה איפה השוטרים או השומרים, כי במקום עם כל כך הרבה אנשים עלול להיות פיגוע או משהו בסגנון.

כשהתקרבנו יותר שמנו לב שיש ביריד דווקא הרבה אנשים ערבים-למראה, ותוך כדי שיטוט ביריד ראינו את השלט של היריד.

זה היה יריד לכבוד סיום הראמדן.

מאותו רגע אמא ואני ניסינו לברוח בצורה לא מחשידה מהמקום.

אמא אמרה לי שלא כדאי שנדבר הרבה עברית שם, ואני עניתי לה שכנראה ביריד הזה לא יהיה פיגוע...

לפני שנכנסנו למוזיאון אמא שלי צילמה כל מיני דברים שהיא חושבת שהם מעניינים, אז אני צילמתי יונה.

נכנסנו למוזיאון, והיה ממש ממש מגניב!

חוץ מזה שזה מוזיאון ענקי וכאבו לי הרגליים מללכת את כולו, היו שם מלא מלא יצירות שלמדתי עליהן או סתם כאלה ששמעתי עליהן!

זה היה ממש מלהיב לראות אותן במו עיניי!

כמה מהיצירות שיותר התלהבתי מהן היו The Virgin of the Rocks של דה וינצ'י,

The Supper at Emmaus של קראוואג'יו,

Venus and Mars של בוטיצ'לי,

The Avenue at Middelharnis שהופיעה במלא בגרויות כאנסין לכן לא אכפת לי מי צייר את זה,

An Old Woman ('The Ugly Duchess') המטריד,

Portrait of Pope Julius II של רפאל,

Bacchus and Ariadne של טיציאן,

Bathers at Asnières של סרה, שבעצם במציאות זה בכלל לא נקודות אלא סתם כתמים שמקרוב נראים פשוט קצת מלוכלכים,

The Ambassadors המגניב של הולביין,

כל מיני דיוקנאות עצמיים של רמברנדט,

כל מיני אימפרסיוניסטים,

והכי חשוב - The Arnolfini Portrait של ואן אייק!

חנות המזכרות גם הייתה ממש מגניבה.

שני דברים שם הגניבו אותי במיוחד:

1. ליין מרצ'נדייז של המוזיאון-

שקיות קניות שכתוב עליהן "shop art",

עפרונות שכתוב עליהם "sketch art",

עטים שכתוב עליהם "draw art",

מחדדים שכתוב עליהם "love art" (אין לי מושג למה),

והדבר שהכי הצחיק אותי-

מחקים שכתוב עליהם "erase art"!

2. היו שם שלוש עמדות שכאלה של וואן גוך, דה וינצ'י, ומונה - אחת לכל אומן.

בכל אחת היו כל מיני מרצ'נדייז של כל אומן, ובין השאר היו - תקראו טוב - בובות אצבע!

אני הכי נגנבתי מבובה האצבע המצוברחת של וואן גוך!:

אחרי המוזיאון אמא ואני הלכנו להסתובב ברחוב ריג'נט, שם הוצבו קרוסלה וגלגל גדול (כי הוא לא היה ענק).

הספקנו להסתובב קצת עד שאמא נכנסה לאיזו חנות ואני נשארתי לשבת בחוץ על ספסל במרכז הכביש הסואן בגלל אנשים.

היה לי משעמם אז צילמתי.

ואז התחיל לרדת גשם.

בהמשך הערב פגשנו את המשפחה של דוד שלי במקרה טסו ללונדון באותם התאריכים, אבל על זה אין לי ממש מה לספר לכם, אז נעבור ישירות למחר:

יום קצת קריר ומעונן, לכן - עוד מוזיאונים!

והפעם - הTate Modern!

בטייט אמנם היו דברים קצת פחות מעניינים (או יותר נכון - פחות דברים מעניינים), אבל הפתיחות לצילום הייתה גדולה יותר, אז יש תמונות-

אני בחדר אנדי וורהול:

אני מאחורי "הזכוכית הגדולה" של דושאן:

אני עומדת ליד כמה פסלים בשם "אשה עומדת" של ג'קומטי:

אני וציור אמיתי ומגניב ביותר של דאלי:

אחר כך הערנו את אבא שנימנם על הספות במוזיאון והלכנו לטייל במקומות שמעניינים את אמא שם צילמתי עכביש (עם עריכה):

וזהו. החלטנו שהגיע היום לנסוע לאבי רואוד.

בדרך באוטובוס צילמתי רמזור (שוב, עם עריכה):

ועוד כל מיני אנשים ואוטובוסים:

ולבסוף... הגענו!

דבר ראשון שעושים זה... לכתוב על הקיר!

אחר כך באים הנסיונות להצטלם בלי להידרס על מעבר החצייה המפורסם ביותר בעולם.

בתור התחלה אבא שלי צילם בטעות תמונה ממש ממש מגניבה:

אחר כך אמא צילמה אותי מקרוב ואבא צילם את שתינו מאי התנועה שהיה בקרבת מקום.

תמונה שאמא צילמה:

תמונה שאבא צילם באותו הזמן:

אחר כך המשכנו ברחוב רק כדי להצטלם ליד אחד כזה:

תוך כדי בילוי באזור נזכרתי שהבית של פול אמור להיות קרוב וזכרתי שהוא נמצא בCavendish Avenue, אבל לא ממש זכרתי את המספר.

אז הצטלמתי ליד הבית הלא נכון.

אני לא אשים פה את התמונות כי זה דיי מביך, אבל הנה הוכחה שבאמת הייתי ברחוב הנכון:

עוד דבר שלא זכרתי זה איפה נמצא הAbbey Road Cafe ששמעתי עליו וידעתי שהוא קרוב, לכן חזרנו למלון בלי לבקר בו בכלל.

יום שלישי היה היום המושלם לקמדן טאון.

וגם אם לא, בכל זאת הלכנו לשם!

בתחילת הרחוב עצרנו בחנות שהיו בה כובעים של "מאגניבים", ואמא ביקשה ממני למדוד אחד עם פסים ורודים עליו.

היא חשבה שהוא נורא התאים לי.

לא קנינו אותו כי ידענו שהדוכנים חוזרים על עצמם ושנראה אותו עוד לפחות פעמיים לאורך הרחוב.

בסופו של דבר אמא קנתה לי כובע אחר עם מצחייה, שאותו אני מאוד מחבבת.

אחרי התלבטות ממש קשה קניתי לעצמי גם פוסטר מגניב והיסטורי של פול מקרטני (לא מה שמופיע בתמונה).

חוץ משני אלה קנינו גם 3 סיכות ומשקפי שמש.

ומה עם הכובע מתחילת הרחוב?

עברנו על כל הרחוב ולא היה זכר למשהו דומה, אז בסוף חזרנו אל אותו דוכן מסכן עם מוכר נואש, רק כדי לקנות את הכובע שאמא כל כך אוהבת אותי בו.

אחר כך אכלנו בKFC.

אחר כך אמא הלכה לטייל ואבא ואני חזרנו למלון לשים את הקניון בחדר והלכנו לטייל בהייד פארק.

סנאי טיפס לאבא על המכנס.

היו שם גם הרבה ציפורים.

תראו מה מצאתי בחנות צעצועים בפארק:

WHAT DOES THIS MEAN???

צילמתי גם קיטש ושטויות.

בסוף עברנו גם על יד האלברט הול. אממ... וזהו.

ביום רביעי היה צפוי גשם, לכן יצאנו לעוד יום של מוזיאונים!

והפעם - V&A!

ב-V&A לאף אחד לא אכפת אם אתה מצלם, הבעיה היא שאין ממש מה לצלם. מתוך כל המוזיאונים שביקרנו בהם, זה היה הכי משעמם...

אבל היו קצת דברים מעניינים-

מחברת של לאונרדו דה וינצ'י:

גן פסלים (צולם מהקומה העליונה שמשקיפה עליו, אחר כך היינו בקומה שלו עצמה):

מזהים אותו מהזווית הזאת? זה העתק של "דוד" של מיכאלנג'לו!

האם אי פעם שמתם לב לכמה שהפרצוף שלו מוטרד?

או לכמה שהיד שלו ענקית?!

או לכמה שהוא ענק?!

(אני מקווה שלזה שמתם לב, קצת קשה לפספס את העובדה הזאת...)

היה שם על הקיר העתק של הציור המגניב של רפאל ("אסכולת אתונה"):

כפרה עליו:

היה שם עוד העתקים של כל מיני פסלים של מיכאלנג'לו, בינהם משה עם הקרניים החמודות שלו:

(בעצם, גם הפרצוף שלו דיי מוטרד)

הייתה במוזיאון תערוכה על עיצוב במאה ה-20 ואין לי מושג למה תקליט הבכורה של הביטלס היה שם אבל תראו איזו מאושרת הייתי בעקבות זה:

עושה פוזות:

מויישה מגובה הרצפה:

תראו מה אמא הכריחה אותי לעשות לדוד!:

(לא נעים לי להגיד, אבל למצלמה שלי פה יש זקפה P:)

היה שם גם (העתק של) פסל ממש, אבל ממש הומו-למראה, כמובן - של מיכאלנג'לו:

אחר כך אמא ואני הלכנו לשירותים.

זה לא היה מעניין אפילו אותי אלמלא היינו מצלמות שם:

(את הראשונה אמא צילמה ואת השנייה אני)

אחר כך אכלתי את הpink frosted sprinkled donut הראשונ/ה שלי!

(איזכור סמוש, לול)

אחר כל אמא שוב הלכה לטייל לה ואבא ואני הלכנו למוזיאון המדע, ממש לפני שהוא נסגר.

הוא היה יחסית מעניין, אבל לא היה מה לצלם בו.

חוץ מאת הביטלס.

ואת הדבר המטריד הזה:

וכדי שתבינו, זה ההקשר של שני הדברים האלה:

היו שם גם מראות מגניבות (ומגניבים!):

אחרי שגירשו אותנו מהמוזיאון אבא ואני טיילנו לנו קצת ברכבות התחתיות כדי לוודא שנוכל למחרת לנסוע לתחנת הרכבת שתסיע אותנו לשדה התעופה לוטון.

תוך כדי נסיעה בקו פיקדילי הדחוס באנשים הבנתי באמת שלהיות בגובה בית השחי של רוב האנשים זה לא יתרון.

חזרנו למלון בגשם:

ואז אכלתי סטייק.

שני ציטוטים משעשעים של אמא ואבא מאותו ערב:

אמא: *הולכת* "אח, אני לא עומדת על הרגליים..."
אבא: "האמת גם אני לא, אבל זה בגלל העובדה שאני יושב."

ובעקבות שפירסמתי את הציטוט הקודם בפייסבוק:

אמא: "אני הולכת לאכול את הטארט שלי בשקט בלי שיצטטו אותי... לא לציטוט!!"

יום אחרון בלונדון, צ'אנס אחרון להספיק דברים.

החלטנו להפוך את היום ההוא לחוויה מתקנת לביקור באזור אבי רואוד.

היינו כבר ארוזים.

הפעם במקום להגיע באוטובוס הגענו ברכבת התחתית.

ירדנו (או בעצם, עלינו) בתחנת St. John's Wood.

התחנה שבה נמצא הAbbey Road Cafe.

קניתי לי תיק מגניב בכספי, וזה לגמרי היה שווה את זה.

זה תיק חדש! כתוב עליו אפילו שזה מ2010!!

הגענו לרחוב, היה הרבה יותר שמשי ממה שהיה בפעם שעברה:

תמונות סטילס מעולות של ההליכה על מעבר החציה אין לי, אז הכנתי אנימציה כדי להעביר לכם את התחושה:

והנה היא בהילוך מהיר רק כי זה מצחיק:

(זה נראה כאילו אני מחליקה או משהו!)

הזיכרון שלי היה מרוענן, והלכנו לבית של פול!

הוא היה הרבה יותר סגור ומסוגר מהבית שלידו הצטלמתי בפעם בעברה. הרבה יותר הגיוני.

הלכנו קצת הצידה וצילמנו את הבית דרך החצר של השכנים שהייתה פתוחה.

כשפתאום אחד הווילונות נפתח, וגילינו איך נראית המנקה של פול!

(מרגש, נכון? P:)

אני כזאת סטוקרית!:

נסענו דרך אחת מתחנות הרכבת התחתית הוותיקות ביותר:

אחר כך המשכנו להסתובב קצת.

אנשימים:

תוך כדי הליכה הגענו במקרה (באמת במקרה!) למקום הזה:

ומה שבאמת היה צירוף מקרים הוא שמול בית הקפה יש חנות מרצ'נדייז של הארד רוק, והקליפ שהתנגן בדיוק כשנכנסנו לבדוק מה יש שם היה Band On The Run. הו, כן.

אבל לא היה מה לקנות.

אז המשכנו.

בסופו של דבר חיכינו לאמא בכיכר פיקדילי.

צילמתי עוד יונים.

אמא ביקשה הארכה והלכה להסתובב עוד קצת.

אבא ואני המשכנו להסתובב.

הגענו לעוד חנות HMV.

אחרי מלא התלבטויות קניתי את הדיסקיים+DVD האחרון והחדש של פול.

(אני כל כך לא מתחרטת על זה!)

אחר כך אבא נתן לי זמן להסתובב באזור שם, ולמרות שקניתי בסופו של דבר רק כפפות סופר-נעימות ריירתי על נעלי הבית ה... קאוואיי האלה!:

(15 פאונד לנעלי בית?! SRSLY?!)

הייתה שם גם חולצה משעשעת:

בסוף נפגשנו כולנו והלכנו לאכול באיזה פאב.

היה לי ממש קשה למצא מה לאכול, אז בסוף הצלחתי להשתלט על פאי עם בייקון, עוף מעושן, בצלצלים, ופטריות (שאני לא אוכלת באופן רגיל)!

חוץ מזה שהיו לי בעיות לחתוך את זה, זה היה טעים להפליא!

זה הגוש החום הכהה הזה בצלחת שלי:

אחר כך הלכנו למלון לקחת את המזוודות משמירת החפצים, ונסענו לשדה התעופה!

בשדה התעופה היינו ממש מוקפים ישראלים, זה היה ממש מוזר...

בכל מקרה, מהשלב הזה זה כבר אחרי חצות, אז אני אעביר יום:

צילמתי את ההשתקפויות מהחלון שישבתי מולו (ונוצר לי שפם מהזכוכית הכפולה):

לא השקיעו בנו שרוול אז יצאנו החוצה לקור כדי לעלות למטוס:

עד שנחתנו בישראל לא הבנתי כמה נהניתי בטיסה הלוך ללונדון מאשר בטיסה חזרה מלונדון.

דברים שלא אהבתי בטיסה חזור:

1. ישבנו באמצע, לא ליד שום חלון

2. לא היו מסכים שיעסיקו אותי

3. היה יבש באופן מוגזם

4. היה קר מידי

5. הדיילות לא עשו עבודה טובה

6. זו הייתה טיסת לילה

7. הייתי מורעבת

ו.. זהו נראה לי.

סבלתי, אוקיי?!

תמונה מנתב"ג:

אין לי מה להוסיף חוץ מבקשה מכם להגיב ולהמליץ כי גיליתי שאתם נחמדים וטובים בלהמליץ! (;

תמונת פול מקרטני לסיום:

תמונת ווירד אל לסיום:

תמונת אלה לסיום:

“…Silver rain was falling down
Upon the dirty ground of London Town…”