שלום D:

היום רבתי עם איה, המחנכת שלי P:

היא הביאה לנו דף ב"מורה חונך" (אני קוראת לזה "מורה חונק") שבו היו שתי עמודות. הימנית הייתה כזאת:

רצף של חוויות מייאשות->"אני כישלון">ציפייה לכישלון>כשלון>כשלון=השפלה>השפלה=כאב>נסיון להפיג את הכאב ע"י תוקפנות>הסתגרות>רצף גובר של חוויות מייאשות

והשמאלית הייתה כזאת:

רצף של חוויות מעודדות>"אני בסדר">ציפייה להצלחה>הצלחה>הנאה>עיסוק במשימה>התלהבות, דינמיות>פנאי לאנשים אחרים>רצף של חוויות מעודדות

עכשיו, אני לא מאמינה בזה. לדוגמא: אם מישהו רוצה להצליח במבחן במתמטיקה, ויאמר לעצמו "אני מאמין בעצמי, אני אצליח, אני מאמין שאני אצליח" ולא יתאמן למחן ויחזור על החומר, הוא לא יצליח בטוח. עוד דוגמא: אם מישהו הוא ממש טוב במתמטיקה והוא טוב בכל החומר שמלמדים בכיתה, ויהיה מבחן, והוא יתכונן, ויצפה מעצמו לקבל נכשל, זה לא מה שהוא יקבל, הוא יקבל 100. ההצלחות או הכישלונות שלנו ממש לא תלויים בכמה אנחנו מאמינים במשהו, או בכמה אנחנו מאמינים בהצלחה שלנו. זה שלהאמין בעצמך ולחשוב שתצליח הופך את העניינים ליותר נעימים וכיפים, לא אומר שזה יביא לך הצלחות. זה בכלל לא קשור לזה.אתה יכות לצפות להצלחה ולקבל כישלון, ולהיפך. ואני מנסה להסביר את זה לאיה, והיא פשוט לא קולטת! היא נשאר על הדעות השגויות שלה! כל מה שהיא אומר הוא נכון?! ממש לא!!!

היום היה יום החיסונים O:

בעצם, יש שניים - היום, ומחר. היום - לכיתות שעושות היום את החיסון, ומחר - לכיתות שעושות מחר את החיסון... -_-

הכיתה שלנו הייתה אמורה לעשות היום, אז בסוף שיעור המתמטיקה הכפול הוציאו חמישיות של ילדים לעשות את החיסונים.

אני יצאתי בחמישייה השנייה. היה כל כך קר בחוץ! הייתי בלי המעיל והאצבעות שלי ישר נהיו קרות. רעדתי, אבל בגלל הקור. אני חושבת. בכל מקרה, היה בלאגן, ולא ממש יצאו חמישיות-חמישיות, אלא... כמה ילדים שרצו... אז היה בלאגן וכולם היו לחוצים. גם אני הייתי לחוצה, אבל אני חושבת שפחות מהם. איכשהו קרה שלא הייתי מספיק קרובה לדלת של החדר, ופשוט כל הזמן עקפו אותי. ועקפו, ועקפו. ובסופו של דבר, אע"פ שהייתי בין הראשונים - נשארתי אחרונה. יובל נשאר איתי עד שאחרון התלמידים יצא מהחר החיסונים כדי שייכנס איתי כשאני אכנס כי לא רציתי להיכנס לבד...אז זהו. שהוא לא היה צריך. כשאחרון התלמידים יצא - מה גילינו? - שתי האחיות שעשו את החיסונים אמרו שנגמר להם החומר! נגמר להם החומר בדיוק כשאני עמדתי להיכנס! אחרי שעמדתי בתור הזה כל סוף השיעור הקודם וכל ההפסקה! אחרי שעמדתי בתור הזה עד שלא הרגשתי את האצבעות מרוב קור! אחרי שעמדתי בתור הזה בקור עד שהייתי ממש צריכה ללכת לשירותים! נגמר להם החומר!!! אהההההההההה!!!!!!! שלפוחית השתן שלי עמדה להתפוצץ! מה זאת אומרת נגמר להם החומר?!?! זה היה כל כך מרגיז!...

אז אחר כך יובל נכנס (מדעים) לכיתה ואני רצתי בטיל ללוקר להוציא את נייר הטואלט שלי ורצתי לשירותים. כשחזרתי לכיתה נזכרתי שכל התיק שלי, עם כל הדברים שאני צריכה לשיעור מדעים, נשארו בכיתה, שבעצם הייתה הכיתה הצמודה בקיר לכיתה בה למדנו מדעים. אז יובל הציע ללכת איתי להביא את התיק.

בכיתה למדו הקבוצה של המתקשים באנגלית של כיתות ח'1 וח'2. נכנסנו לכיתה ואמרנו שאנחנו צריכים לקחת את התיק. כשהייתי בדרכי לתיק איזו ילדה שלמדה בכיתה קראה לי "אלה!" במין תדהמה כזאת, ואני הסתכלתי עליה, והיא אמרה שכתוב לי על הקלמר את השם שלי... כאילו, ברור! אני כתבתי אותו שם!...

אז לקחתי את הדברים החשובים (לא ארזתי בסוף שיעור מתמטיקה את הדברים שלי אז הכל היה מפוזר על השולחן) ויצאתי מהר מהכיתה...

את החיסון שלי אני אעשה מחר מתישהו...

בואנה, איזה פוסט משעמם!

קצת ציורים לא יזיקו P:

הנה:

http://fc02.deviantart.com/fs23/f/2008/027/c/b/Beatles_Fan_Meme_by_elooly.jpg

זה מעין שאלון כזה על זה שאני מעריצת ביטלס. (לא אני הכנתי את השאלות, רק עניתי)

http://fc.deviantart.com/fs22/f/2008/027/6/2/Paulie_again__3_by_elooly.jpg

פולי 3:

http://fc05.deviantart.com/fs23/f/2008/027/e/c/Rubber_Soul_by_elooly.jpg

האלבום האהוב עליי P:

קניתי את השירים של Love!

זה כזה גאוני!!!

זהו לבינתיים...

ביי!