אז מה עשיתי בחופש, אתם שואלים?

ובכן, רוב מה שעסקתי בו בחופש הגדול היה לעשות שיעורים, בין אם במתמטיקה ובין אם באומנות.

כן, אני חננה חסרת חיים וחסרת חופש, אבל זה כבר ידוע וקבוע ולא ניתן לשינוי, אז תתמודדו עם המחסור שלי בבילויים שגרתיים ותתרכזו בלקרוא את הפוסט, חוצפנים!

בכל מקרה... במתמטיקה נתנו לנו עבודת ענק שמונה 92 תרגילים לא קלים שאני מופתעת שהצלחתי לסיים (הגשתי ספר, אני אומרת לכם! 93 עמודים וסנטימטר עובי של מתמטיקה!!).

באומנות, לעומת זאת, נתנו לנו לבחור שני תרגילים מתוך ארבעה, ואחד מהתרגילים שבחרתי היה זה:

"החדר שלי-

התרגיל מורכב משלוש עבודות המתייחסות לנושא זה:

החלק הראשון - רישום של החדר שלי,

החלק השני - עבודה בצבע של החדר שלי,

והחלק השלישי - קלוז-אפ על אחד החפצים בחדר בטכניקה שתבחרו."

בתור שני החלקים הראשונים מי שעוקב אחריי בפייסבוק או בטוויטר כבר יודע מה עשיתי, ובבלוג אפרסם את זה כשיהיו לי תמונות סופיות של זה (מה שאומר בעוד לפחות שבוע).

לחלק השלישי בחרתי לצלם את הפטיפון החינני והפועל שלי (כן, תמונה שהופיעה בפוסט הקודם-קודם), ובהחלטה קצת ספונטנית החלטתי לבצע את זה בטכניקה של תצריב ואקווטינטה.

למי מכם שהמילים "תצריב ואקווטינטה" לא אומרות שום דבר וחשב לברוח מהבלוג שלי כבר עכשיו (נקווה שהוא ימשיך לקרוא עד לפה), או למי מכם שיודע מה זה אבל רוצה לראות איך עושים את זה מקרוב - אל דאגה!

תיכף אסביר את התהליך כולו...

בתור התחלה, הנה התמונה שבחרתי:

לא הספקתי לתעד את זה, אבל השלב הראשון בהכנת התצריב שלי היה לקחת פלטת אבץ, לשייף ולעגל את הפינות שלה כדי שלא יקרעו את הנייר בהמשך, ולהחליק את הפלטה עצמה בעזרת גיגית עם מים ונייר שיוף.

בשלב הבא אמא שלי (שעזרה לי מאוד בתהליך) לקחה את הפלטה החלקלקה לסדנת ההדפס בה היא עובדת וכיסתה אותה באספלט נוזלי שעם הזמן התקשה לשכבה אחידה, שחורה, ומבריקה.

על זה הדבקתי נייר קופי לבן ואת התמונה הפוכה מימין לשמאל (כמו מראה), ועברתי על קווי המיתאר.

כשהיו לי כבר קווי מיתאר לבנים עברתי עליהם עם חרט, שחרט עד לסוף שכבת האספלט והגיע לאבץ.

כשסיימתי לחרוץ את קווי המיתאר שרציתי, באתי יום אחד עם אמא שלי לסדנת ההדפס כדי לעשות את עיקר העבודה שנשארה לי.

הנה לכם כמה תמונות של המקום החינני הזה שנקרא "בית האומנים ע"ש זריצקי, תל אביב" כדי להכניס אתכם לאווירה:

אמבטיית החומצה. מסריח וקטלני (:

כפפות בחדר החומצות

הכניסה לחדר החומצות

תמונה וואנאבי-אומנותית שאמא שלי אהבה

רשתות של המתקן לייבוש הדפסים

דלת בדרך לחדר אספלט ולחדר חומצות

שקעים בחדר החומצות

מאוורר בחדר האספלט

חדר החומצות

רצפת חדר החומצות (הא! שרשרת סמיכויות! אוי, הבגרות בלשון קילקלה אותי...)

רצפת חדר החומצות עם פלאש!

הכיור לשטיפת פלטות בחדר החומצות

הכיור לשטיפת פלטות בחדר החומצות עם פלאש!

תקריב של הכיור

פלאש!!

הקיר מעל הכיור

נכנסתם לאווירה?

לא נורא!

הנה הפלטה שלי באותו בוקר על השולחן שהשתלטנו עליו:

פחות או יותר מיד כשבאנו (אחרי שסיימנו לארגן את פינת הקפה המאולתרת, כמובן) הכנסנו את הפלטה החרוצה לחומצה, שצרבה רק את החלקים שלא היו מכוסים באספלט - כלומר - את הקווים שחרטתי.

הוצאנו אותה כשהחלטנו שהקווים עמוקים מספיק,



שטפנו אותה במים כדי שהחומצה תפסיק לעבוד,

וייבשנו אותה בעזרת עיתונים.

סיימנו עם שכבת האספלט הזאת, לכן ניקינו אותה עם חומר מסריח וחזק (טרפנטין כמדומני).

אם היה לנו זמן היינו מדפיסים רק את התצריב של הקווים כדי לבדוק שהכל בסדר, אבל לא היה לנו זמן, אז המשכנו מיד לשלב האקווטינטה!

בשביל זה יש חדר אקווטינטה מיוחד ומסכות אב"כ כדי שלא נמות! <:

האקווטינטה היא בעצם תהליך שבו מפזרים ומחממים סוג של אבקת גרגירי שרף שהחומצה צורבת בינהם, כך שאפשר ליצור גוונים של אפור על פלטה אחת.

זו המכונה המדוברת שמפזרת את האבק:

והשלט החינני שעליה:

המכונה מבפנים:

עם הפלטה:

אמא שלי ממחיזה שימוש במכונה שנייה לפני שאני בורחת כדי לא למות מנשימת האבקה:

האבקה על הפלטה לפני החימום:

מחממים:

האבקה על הפלטה לאחר החימום:

השלב הבא הוא השלב החשוב והקשה ביותר בתהליך:

צריך לכסות חלק-חלק של הפלטה בחומר אוטם שהחומצה לא צורבת דרכו (כמו אספלט או - תתפלאו - פנדה).

החלק הראשון שמכסים יהיה בסופו של דבר הלבן בהדפס, אחר כך מכניסים לחומצה שצורבת את שאר הפלטה שלא כוסתה, אז שוב מכסים חלק שרוצים שיהיה האפור הכי בהיר, צורבים, וכך חוזר חלילה עד שמגיעים לשחור וצורבים את מה שנשאר גלוי לחומצה.

(זה השלב שבו מה שנשאר גלוי הוא השחור הכי כהה)

(בחומצה בפעם האחרונה, שלוקחת יחסית הרבה זמן כדי שייצרב חזק ועמוק)

לאחר שסיימנו עם הצריבה ולפני שניקינו את הפלטה מכל הג'יפה, צריך לשים נייר במים כדי שיתרכך בינתיים:

(*פלופ!*)

בזמן שהנייר נרטב לו, שטפנו את הפלטה מכל החומרים המיותרים:

(מרגש, נכון?)

אחרי שניקינו את הפלטה שלנו והיא הייתה יפה וחיננית, הגיע הזמן ללכלך אותה שוב - והפעם - בצבע!

קודם כל מורחים את הצבע בשכבה יחסית אחידה על כל הפלטה:

ואז מנקים טוב-טוב את הפלטה עם סמרטוטים ודפי ספרי טלפונים ככה שהצבע נשאר רק בחריצים ובאקווטינטה:

(הגברת המסכנה בעיתון מתחת לפלטה קיבלה פתאום זיפים)

מוציאים את הנייר הרטוב מהמים, ומייבשים אותו עם נייר עיתון ומברשת:

תקריב של הפלטה לפני הדפסה: 

מכוונים על המכבש:

מניחים את הנייר:

מכסים את הכל בשטיחים האלה שעוזרים ללחץ ומונעים מהנייר להיקרע תחת הלחץ:

ונותנים לאמא את המצלמה כדי שתצלם אותך מסובבת את הגלגל של המכבש:

מתח!

מקלפים בעדינות...

ו-וו-א-לה! יש לנו הדפסת נסיון!

לאחר עשיית כמה תיקונים שלא תועדה, התחלנו לעבוד על ההדפסה השנייה והאחרונה, עם תיקונים, נייר יותר טוב, וצבע חינני יותר:

שתי ההדפסות והתמונה המקורית:

התמונה המקורית המודפסת:

הדפסת הנסיון:

ההדפסה הסופית:


תקריב...

הפלטה אחרי ההדפסה:

אז זהו, זה היה תהליך הפקת התצריב הספונטני שלי!

תודה שקראתם, אם קראתם!

אם לא קראתם - תודה שנכנסתם בכל זאת! כניסות לא יזיקו לי (:

ובכן, פה בערך נגמר לו הפוסט הנוכחי, לכן - תמונות לסיום!:

תמונות ווירד אל משונה ערוכה לסיום:

תמונת פול מקרטני מקסימה ערוכה לסיום:

ותמונת אלה מצלמת את אמא שלה שמצלמת אותה במסעדת סטייקים מעולה לסיום:

מקווה שנהניתם ללמוד קצת על אומנות ההדפס המגניבה, אני בהחלט נהניתי!

עד לפוסט הבא,

שרתיאלה~