הצד האחר שלי

יש דברים שרציתי לומר והם נשארו בגדר הרצון...

אולי נשארתי ילד אבוד , מסובך ומלא פחדים שהצלקת הותירה בי חלל מלא חוסר בטחון עצמי .

כשהשקט מלטף את החושך , שהלילה מטשטש את האור ,אני עדיין עומד בלי אומץ .

בחלוף הזמן מבקש סליחה מעצמי , לא רציתי להכאיב .

את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב .

יש לי חלומות שרוצות לפרוץ החוצה אך הן כלואות .

תנו לשמחות הקטנות שלי להאיר כמו נצנוץ הכוכבים .

כי בעקבות השמחות הקטנות נוצרות הגדולות .

הכל מתחיל באות אחת ונגמר בספר עמוס סיפורים .