הצד האחר שלי

רוצה להיות אני אך אם שינויים בחיים , רוצה להיות שונה אך להשאר אני כמו שאני .

אני אוהב את עצמי כמו שאני , לא משנה מה עובר עלי אני תמיד נשאר אני .

אני שונא את העצמי שהגעתי למצב שבו אני נמצא כיום פשוט אני בלי אחרים .

אני לבד לא שווה כלום בלי אנשים שסובבים אותך , תומכים , עוזרים , אוהבים , מבקרים , כועסים פשוט נמצאים שם בשבילך .

בתקופות שונות אני נכנס לדיכאון מהמחשבה שוואלה אני אם כמה שיחסית טוב לי לבד כמו שאני , אני גם מאוד סובל מהדברים שחסרים אך הם נחוצים ולכל בנאדם אחר יש אותם בחיים לא משנה כמה ומאיפה .

אני תקוע ב2 עולמות , האחד כולו טוב וכיף אחר גדול ההצלחה בספורט , העבודה ,החיים כמו שהם , כל מה שאני אוהב לעשות .

והשני בו הכל חסר הכל , חוסר בחום ואהבה , חוסר בחברים , חוסר בדברים נורמליים כמו לשבת סתם לדבר עם אנשים , לספר חויות לאחרים .

אני קופץ בין עולם לעולם בתקופות בהן אני או בדיכאון קשה או בשמחה גדולה תלוי במה שעובר לי במחשבה באותו רגע , כאשר אני לא חושב על אהבה ,חברים אז אני בורח לעולם שבו יותר אני מרגיש בו בנוח , טוב לי שם אך לבד ! כאשר המחשבה מזגזגת לה לעולם השני אני פשוט נכנס למראה שחורה ולוקח כמה ימים טובים לצאת ממנה , המחשבות חופרות , העצב פורח , הכאב מגליד , הצלקת שורפת ורק הנשמה מנסה לברוח מהתחושה .

המצב כרגע לא מאיר פנים אני בקרוב משתחרר אל העולם הגדול בלי שום הכוונה , בלי החברה שיש לכולם לצאת איתם לטיול הגדול או סתם להיות ביחד בחבורה מגובשת , סתם לצאת לטייל ברחבי הארץ , ללכת ללמוד באוניברסיטה  מה ללמוד ? כל השאלות או המסקנות שכל התשובות שלהן שליליות בעיניי רק המצב בו אני נמצא ידוע לכל .

אני תקוע , תקוע עם עצמי ולא זז לשום מקום .